שלושה שיעורים שלומדים מילדים, שיעזרו לכם בכניסה ליום הדין
לפני כשבוע זכינו, רעייתי גיתית ואני, לחוות את אחד המאורעות המכשפים ביותר שיכולים להציע החיים: רגע הלידה של בתנו תכלת לאה. באותו מעמד חשבתי אלו רגעים הייתי לוקח איתי מהשנה שעברה אל השנה הבאה, כדי לנסות ולהצמיח מהם דברים טובים וגדולים.
בנקאים מבינים בכסף, גנרלים במלחמות, לקשישים יש נסיון חיים ותינוקות, כך נראה, מבינים הכי טוב בלהיות חדשים.
עם ריח משכר של חדש, עטופה מהניילון ואינסטינקטים בריאים, החלטתי לקחת להירשם לבית הספר של התינוקות. שם קבלתי שלושה שיעורים לחיים, שכנראה כבר למדתי פעם, אבל הספקתי לשכוח עם השנים.
שיעור ראשון: תינוקות לא שומרים דברים בבטן
הפסקתי לספור את כל הימים שנשרפו לי בשנה האחרונה בגלל רעלים, שליליות, כעס, קנאה, נקמה, חשדנות ופגיעות שצברתי מכל מיני אנשים. מכירים את המחשבות האלה בסגנון "ככה הם עשו לי?" או "סבבה, אני כבר אראה להם". מסתבר שאילו רק הייתי פותח דברים מולם, הייתי חוסך לי ולהם המון זמן ועגמת נפש. אמנם בהתחלה האוויר קצת מריח לא טוב, אבל מה אגיד לכם? כל תינוק ופעוט יגיד לכם שאין תחושה משחררת וכיפית כמו להיות עם חיתול נקי.
שיעור שני: תינוקות הולכים עם האמת עד הסוף בלי להתחשב בסביבה
בהתחלה הסתכלתי עליה כמו יצורה מהמאדים. היא נראתה לי בשנות העשרים שלה ולמרות זאת היא דילגה ברחוב, לעיני כולם, בצורה ילדותית ואינפנטילית. אוקי גברת, מה נסגר עם השריטה שלך? לקח לי זמן להבין שאני היצור פה ולא היא. אם היא מרגישה שלדלג כמו ילדה קטנה באמצע הרחוב יעשה לה טוב, למה שלא תדלג? זה אני המזויף שחי לפי אישורים של הסביבה. כמה חלומות גנזתי בשנה האחרונה רק בגלל ה"לא נעים לי" וה"מה יגידו?". הרי אם אגיד להם שלא בא לי טוב לשון הרע, הם יצחקו עליי!
כשילדים קטנים מרגישים שהם צריכים לפרוק ולשחרר וזה יעשה טוב, הם עושים את זה ומצידם שכל העולם ואשתו יחפשו. לא ממש מעניין אותם מה חושבים עליהם. תראו איך הם ישנים ואז ותבינו לבד.
שיעור שלישי: תינוקות לא יודעים מה זה לוותר. הם מתישים את ההורים עד שהם מסכימים. הם גם בורחים אל אבא שלהם בכל מצב, גם כשהוא כועס
כמה פעמים רציתי לבקש מהקב"ה כל מיני בקשות, אבל הרגשתי לא נעים. איך אני עם כל הג'יפה והבוץ אבקש על חיים, בריאות, קדושה והתעלות? איך הוא בכלל יסתכל עליי? אבל כשתינוק ממש רוצה משהו, הוא פשוט מבקש ויבקש עד שהוא יקבל. הבכי שלו מאוד ברור. המסר מועבר היטב. אם רק הייתי יכול לבכות ככה כלפי אבאל"ה שבשמיים. ילדים קטנים רצים לאבא שלהם גם רגע אחרי שהוא נזף בהם.
ממך אליך אברח. זו אחת מהתכונות המדהימות ביותר שיש. יש כעס ויש רחמים ומצד האמת הכעס והרחמים מגיעים מאותו המקום. ילדים קטנים יודעים את זה ומתנהגים לפי זה. נראה לי שהגיע הזמן שגם אני אדע.
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה. אם טובה למה מתוקה? כי כל מה שהקב"ה עושה, הכול לטובה.מתוקה, שנזכה גם להרגיש את מתיקות הדבש של השנה.
אבינועם הרש, מנהל מחלקת הדרכה של "מקום בלב", תנועת הנוער של הOU בישראל.
לתגובות: avinoam811@gmail.com
