ביום הרת עולם, בו כל פעול עוברים לפניו כבני מרון, מצא עצמו הרב יעקב נגן ללא תקיעות שופר, ללא חשמל בבית, מחפש ברחובות החמים אחר גוי שיסייע. לא תאמינו איך כל זה נגמר
בספר יצירה מסופר שהקב"ה ברא את העולם על ידי סיפור (ספר יצירה פרק א' משנה א'), מה שמלמד שהחיים עצמם הם סיפור מתמשך, ולסיפור אמיתי אין סוף. בראש השנה לפני ארבע שנים קרה לי אחד מהסיפורים המשפיעים בחיי, והחודש גיליתי שלסיפור הזה יש המשך.
הסיפור התחיל בתוכנית כושלת שבה גם אני וגם אשתי נגיע לבית הכנסת לשמוע תקיעות שופר בראש השנה; משימה לא פשוטה למי שיש לנו בית מלא ילדים קטנים. אחרי הינדוסים ואילתורים בין שלושה מניינים , גילינו כי כל אחד מאיתנו חשב על השני, וכך בסוף שנינו נותרנו ללא תקיעות. אם לא די בכך, אחרי נפתולי התפילה, כשהגענו הביתה, התברר כי המפסק הראשי של הבית קפץ. חג של שלשה ימים (יומיים ראש השנה ושבת מיד לאחר מכן), אנו מארחים שתי משפחות נוספות, ואין חשמל. אין מקרר, אור, מיזוג, פלטה לחימום אוכל ומיחם. אני יוצא חזרה לרחובות כדי לחפש נוכרי שיסייע. יוסי, שכן וחסיד חב"ד, מציע לי ללכת לבסיס הצבאי הסמוך. אני לא אוהב את הרעיון. לא די שישנם חיילים בחג בבסיס, אני עוד צריך להטריח מי מהם בחום על חשבון זמנו החופשי כי לעזור לי, בן דת אחרת? ובכל זאת אני ממשיך לנוע לכיוון הבסיס.
בבסיס ני מגלה להפתעתי את יוסי. מסתבר כי הוא הגיע בנפרד כדי לדאוג לתקיעות שופר לחיילים. שמחתי שדווקא שם בבסיס, עם החיילים, השלמתי את התקיעות שהיו חסרות לי מהבוקר. מעגל ראשון נסגר.
לאחר התקיעות אתרתי חייל בדוואי-מוסלמי המשרת בבסיס. אני מגמגם במבוכה, אולם הוא מיד מבין את העניין. בחיוך וללא היסוס הוא מתחיל ללכת אחרי. ביתי הוא מן המרוחקים ביישוב. ההליכה יחד מאפשרת לי להתרשם מהדתיות העמוקה שלו ואנושיותו . לכל אדם שפגשנו, ילד או מבוגר, הוא הקדים חיוך וברכה. הגענו הביתה והחייל מעלה את המפסק ומעגל שני- חשמלי נסגר. ניסיוננו לשכנע אותו לאכול ולנוח לא עלו בידינו. יש לו מה לעשות והוא חייב לחזור לבסיס.
אני מלווה אותו חזרה. בדרך הוא פולט אגב אורחא: "יש לך ילדים חמודים". ברכתי אותו שגם לו יהיו ילדים חמודים. חיוכו ההתחלף בעצב. הוא סיפר שעוד כילד התאהב באחת הבנות מכפרו. שבע שנים אהב אותה בכל ליבו, אולם לפני שהספיקו להנשא היא נפטרה ממחלה. אחרי מותה נדר נדר לשמור לה אמונים ולא להתחתן,
"אז מאיפה החיוך שלך?", שאלתי. "זה מבחוץ" הוא עונה. " בפנים יש רק עצב". מסירותו לאהובת ליבו הרשימה אותי, אולם ברור היה כי בקיום הנדר יש רק טרגדיה על טרגדיה. עלה בדעתי כי אולי הכל התרחש רק כדי שאוכל להיות חוליה מחברת עבורו. אחרי הכל ביום זה, עוברים לפני רבש"ע כל באי עולם, גם הלא- יהודיים שבהם. סיפרתי לו על האורחים שלנו לחג, בהם אלמנה שבעלה נרצח זמן קצר לאחר חתונתם. לאחר תהליך קשה היא מצאה את דרכה חזרה לחיים, לאהבה, לזוגיות והורות.שתפתי אותו בדברים שלמדתי ממנה. הוא הקשיב בשתיקה, וכשהגענו לבסיס ברכנו איש את רעהו לשלום ונפרדנו.
ארבע שנים חלפו והחודש אני מקבל שיחת טלפון ממספר לא מזוהה: "אתה זוכר אותי?", שואל הקול מהצד השני. אין לי מושג מי האיש בעל המבטא הערבי. רק לאחר ההסבר אני מבין: החייל הבדואי שהציל לנו את החג. אחרי מאמצים גדולים עלה בידו לאתר את מספר הטלפון שלנו. הוא התקשר כדי לבשר שהתארס והוא רוצה להזמין אותי לחתונה…
הרב יעקב נגן הוא ראש כולל ההלכה בישיבת עתניאל
