תודעת השניות של ראש השנה מורכבת מ"שנה" מלשון השנות וחזרה, אך גם מ"שנה" מלשון שינוי והתחדשות. מה שהיה לא יהיה עוד וזהו הזמן לסקור את מה שנתחדש בשנה האחרונה לטוב ולמוטב
חברה מסורתית נשענת על הישן ופוחדת מן החדש, עד כדי "חדש אסור מן התורה". חברה מודרנית, לעומת זאת, חפצה בחידושים ועוינת את הישן עד כדי "עולם ישן עדי היסוד נחריבה". חברה מתוקנת נשענת על העבר, על המסורת, על הישן והידוע, והולכת אל החדש, אל העתיד, אל התקוה לשינוי וצמיחה.
קיים פתגם – תפילה ידוע: "אלהי תן לי את הכוח (או האומץ) לשנות את מה שאני יכול, לקבל את מה שאיני יכול לשנות, ואת התבונה לדעת להבחין בין שניהם. הפתגם הזה מציב את השינוי כדרך המועדפת ומוותר עליו רק כשאי אפשר לשנות". כלומר זהו פתגם מודרני, אף על פי שהוא מנוסח כתפילה עתיקה. ואמנם, בויקיפדיה (האנגלית) המשפט מיוחס לכומר אמריקאי שחי במאה הקודמת.
הגישה היהודית אינה כזאת, היא מתחילה מן הרצון להתחבר לעבר ולשמר את התורה שניתנה מסיני ואת המורשת. תפילתנו פותחת ב"אבות" ולא בתקוה לשינוי. קודם כל התקשרות לאבות האומה, מאבות אבותינו ועד זקנינו והורינו. רק לאחר מכן, בברכה השניה, אפשר לקוות לשינויים ומהפכות, עד לחידוש הגדול מכולם:
תחית המתים.
השניות בין ישן וחדש מקיפה את כל חיינו וראשיתה מן הבורא בכבודו ובעצמו. מצד אחד, הוא היה והווה ויהיה ואין בו שינוי. מאידך, הוא "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". שאלת הנצחיות והחידוש היא מן השאלות הקשות שהעסיקו את המחשבה הדתית, לא רק בישראל. תחום שבו אנו נתקלים, חדשות לבקרים, בסוגיית הישן והמתחדש זו התורה. מצד אחד, כל התורה ניתנה מסיני, ואין בה שינוי. מצד אחר, ערכו של לימוד התורה וקיומה, מתקיים גם בחידוש. לימוד תורה הוא שינון הישן, אבל אחד הכישורים החשובים ללמדן הוא היכולת לחדש.
שאלת היחס אל החדש היא מן המרכזיות בחיינו, הן ביחס לחידושי המדע והטכנולוגיה, הן ביחס לחידושים בתרבות ובחברה. התגובות לחידושים נעות מאהדה, הכלה ואימוץ, ועד סלידה, עוינות ודחיה.
מעבר לשאלות הגדולות, העולמיות והלאומיות, קיימות גם שאלות אנושיות פרטיות, פשוטות. אדם אוהב את בגדיו הישנים והמוכרים, אך מברך שהחיינו על בגד חדש כי הוא שמח בו. הדילמה מתי הזמן הראוי להפרד מן הישן ולרכוש חדש, מלווה כל בעל מחשב, מכשיר סלולרי או מכונית. היא קיימת גם ביחס לחברים, מקום עבודה, ואפילו ביחס לחלקים מן האישיות: לא תמיד ברור אלו תכונות, מידות והרגלים באישיותינו, אנו חפצים לשנות ואלו נכון יותר לקיים ולשמר, בתיקונים ובשיפורים הנדרשים כדי שהכל יפעל טוב יותר.
זו תודעת השניות של ראש השנה. מצד אחד – "שנה" מלשון השנות וחזרה, השנה מעגלית, העונות חוזרות על עצמן, שוב מסתיים הקיץ ומתקרב החורף. התפילות ידועות ומוכרות, הלכות מועדי תשרי ומנהגיהם מעוררות זכרונות ישנים ומתוקים. אבל גם: "שנה" לשון שינוי, הכל מתחדש. מה שהיה לא יהיה עוד. זה הזמן לסקור את מה שנתחדש בשנה האחרונה לטוב ולמוטב, ולהתפלל על מה שיתחדש בשנה הקרובה: על בשורות טובות ושמועות טובות ישועות ונחמות.
זה גם עניינה של התשובה. יש בה מרכיב של חזרה אל הישן, אל הדרך הראויה שנטשנו, אל ה' ואל הפנימיות העצמית. אבל יש בה גם חידוש והשתנות והפיכה של האדם לאדם אחר, טוב יותר מבעבר.
כשמבקשים "יהי רצון שתחדש עלינו", צריך לברר במה אנו רוצים להתחדש. יש להבחין בין הישן הרצוי והישן שצריך שינוי, בין החדש המיותר לחדש המבוקש, ולהתפלל שנזכה לסיעתא דשמיא ודעת להבחין ולקבל את ההתחדשות הטובה באמת.
הרב יהודה ברנדס, ראש בית המדרש ב"בית מורשה"; ירושלים
