בפרשת השבוע מצווה ה' את משה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" ולאחר מיכן, מספרת התורה: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם" בעקבות זאת פרשנים, וביניהם הרלב"ג, מסבירים שאותה "שירה" אותה צווה משה לכתוב היא למעשה כינוי לכל התורה. על פי הסבר זה התורה מכונה בפסוקים אלו בשני כינויים. בטרם נכתבה היא כונתה "שירה", ולאחר שנכתבה היא כונתה "תורה". במאמר זה אנו נטען כי שני כינויים אלו מבטאים שני מימדים בתורה, וכן שני מימדים בנפש – מימדים השואפים לשני סוגים שונים בתכלית של "צדק חברתי".
הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק במאמרו המפורסם "איש האמונה הבודד" טוען, כי בנפשו של כל אחד מאתנו ישנה שניות מהותית – שניות אליה רומזת התורה בכך שסיפרה את סיפור בריאת האדם פעמיים.
סיפור הבריאה הראשון מתאר, צד בנפשנו השואף לשליטה ולכבוד. שאיפה זו תוביל אותנו לנסות להבין ולהגדיר את הסביבה. לשם כך, אנו נשאף ליצור חברה בה מעטות הסודות ומרובה השקיפות. צד זה בנפשנו יביא אותנו גם לשאוף לעשות מעשים דרכם נבלוט ונזכה לפרסום, כבוד והדר. קשרים אותם נבנה מתוך צד זה שבנפשנו יבנו מתוך אינטרסים, ויישמרו על ידי מערכת של "איזונים ובלמים".
לעומת זאת, סיפור הבריאה השני מתאר על פי הרב סולובייצ'יק אדם ה"עומד מול היקום בכל שפע צבעיו, הודו ושגבו, ולומד להכירו בתמימות, במורא ובהערצה כילד…". עבור צד זה שבנפשנו חוויית הסוד שבעולם אינה נתפסת כמכשול – אלא דווקא מהווה מקור להתפעמות. צד זה שבנו אינו מנסה לשלוט בכל דבר או להבינו – אלא הוא נהנה להתפעם דווקא מהצנוע והמפתיע. צד זה לא יביא אותנו לטעון כי כל בני האדם שווים, אלא כי בני האדם אינם ניתנים להבנה, להגדרה או להשוואה – ומשום כך למעשה לטעון כי כל אדם מיוחד, בעל עולם פנימי אין סופי. קשרים אותם נבנה מתוך צד זה שבנפשנו יבנו מתוך חיפוש אינטימיות והם יוכלו להישמר רק מתוך אמון ואמונה.
דומה, כי כאשר שני טיפוסים אלו ייגשו לתורה הם יחפשו בה מימד אחר. האדם המתואר בסיפור הבריאה הראשון יחפש בה "תורה" – כלומר הוראות ברורות וכתובות דרכם ניתן יהיה לייצר חוק גלוי ומוגדר, שכן, כלשון הרב סולובייצ'יק: "הוא מחוקק לעצמו חוקים ונימוסים – מפני שהקיום הנהדר מחייב סדר". לעומת זאת, האדם המתואר בסיפור הבריאה השני יחפש "שירה" – כלומר מימד שתמיד יהיה במידה מסוימת "בלתי כתוב" – משום שיופיו נובע דווקא מחוסר היכולת להגדירו. לשם המחשה, פסיכולוג הומניסטי היטיב פעם להגדיר כי ברגע שזוג אוהבים יוכלו להסביר פסיכולוגית כל מעשה שהם עשו במפגש בינם – הם לא יבינו את האהבה שבינם, אלא אהבה זו פשוט תיעלם. ישנם דברים שללא מימד של סוד והפתעה הם פשוט אינם קיימים – מפני שכל מהותם הוא מפגש של הקשבה לאין סוף המוצנע מיכולת הגדרה ושליטה אפריורית לחוויה.
לסיום, נראה כי שני ממדים נפשיים אלו יביאו לשאיפה ל"צדק חברתי" שונה בתכלית. למעשה נראה כי בחברה המודרנית בה אנו חיים אנו מעניקים רק לממד הנפשי המתואר בסיפור הבריאה הראשון את מבוקשו – אך אנו רומסים בעקביות את כל שאיפותיו של הטיפוס השני. חברה בה אין סודות, הכול גלוי, נשלט, מוגדר ומתוחזק על ידי "איזונים ובלמים", אמנם מספקת את מאוויי הטיפוס הראשון המחפש "תורה" – אך ספק האם היא מספקת את מאוויי הטיפוס השני המחפש "שירה". טיפוס זה יחוש כי חוסר הצניעות וההצנעה, חוסר האמון המובנה במערכת ועודף מרכוז ערך השוויון – המטשטש את ה"ייחודיות" והאין סופיות התוך נפשית – גורמים לעולם להחוות כחד ממדי, לחברה להיות "שטוחה" ולבני האדם לקבל זהות של "אובייקטים".
פתיחת התורה בתיאור כפול של בריאת האדם, וסיום התורה בתיאור כפול של כתיבת התורה רומזים אולי כי גם לנפש האדם וגם לתורה אין סיפור בלעדי ביחס לשאלה מהו "צדק חברתי".
הרב אורי פיש שותף במיזם "צהר לחקיקה" של עמותת רבני צהר. רב קהילת "נחלת יהודה" במעלה אדומים.
