בפרשתנו מתאר בלעם את התנהלות עם ישראל עם אומות העולם לדורות: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". כבר בתורה מצאנו שתי גישות כלפי אומות העולם. זכורה היטב המחלוקת בין יעקב לבין בניו כיצד להגיב על חטיפת דינה: הבנים מבקשים להכות במלוא העצמה, ואילו יעקב מבקש ללכת בדרך מתונה יותר. עלול להיווצר רושם, שהמדיניות הפייסנית של יעקב נובעת מפחד ומחולשה, "ויירא יעקב מאד וייצר לו" ביחס לעשו, "ונאספו עלי והכוני" ביחס לאנשי שכם. אך נראה שעמדתו איננה נובעת מחולשה, שהרי יעקב הוכיח כבר בחרן, וכן במאבקו עם המלאך, שיש בכוחו להיאבק ולהילחם. בהערכת התנהגותו של יעקב על פי חז"ל נמצא גישות מנוגדות. בעוד שקבוצת תנאים ואמוראים מבקרת את יעקב על יחסו הנכנע לעשו, רבי יהודה הנשיא למד ממנו דרך ארץ, וציווה לנסח את אגרותיו לאנטונינוס בסגנון של הכנעה גמורה. מחלוקות אלה, בין יעקב לבין בניו, ובין החכמים המתייחסים להתנהגותו של יעקב, המשיכו בכל הדורות וממשיכים אף היום. מה היחס הנכון כלפי מלכי העולם כיום (האמריקאים) ועד כמה להתנגד אליהם? אין מדובר כאן במחלוקת שהיא ברת הכרעה. אלו הן שתי גישות מנוגדות, ששתיהן מושרשות היטב בתורה ובהיסטוריה הישראלית.
הסיבה להתבדלות נעוצה בייעודו של עם ישראל. עם ישראל נבחר וקיים על מנת לקיים ולשמור בעולם את דרך האמונה. לפיכך, עליו לשמור על עצמו מפני התבוללות וטמיעה, מאימוץ תפיסות אחרות וזרות לדרכו והמונעות אותו מלקיים את ייעודו. אין מקום לפשרות בהגדרת הדרך והמטרה. הצד השני של יעוד זה הוא, שעם ישראל צריך להורות דרך לעולם כולו. התנתקות מוחלטת מכל העולם משמעותה שדרכו של עם ישראל, תהיה ידועה רק למי שחי בתוכו, ולשאר האומות לא יהיה חלק באותם ערכים שעם ישראל נדרש להנחיל לעולם כולו. לפיכך, מצווים ישראל על מידה של קירבה, ושל השפעה הדדית. אי אפשר להשפיע על הזולת בלי להכיר בערכו ולהתקשר עמו. ישראל רשאים וצריכים לקבל מן האומות את הטוב שבהן, בבחינת "יפיפותו של יפת באהלי שם", אולם אסור להם להיטמע, להתבולל, ולהתעלם מתפקידם המיוחד. נמצא אם כן, שההתבדלות וההשתתפות הן שני צדדים של מטבע אחד: מילוי תפקידו של עם ישראל בתוך אומות. כותב אני שורות אלו כאשר אני מצוי במקום נידח ביבשת רחוקה. למרות הריחוק אין אדם אחד שלא שמע כאן על ישראל והיהודים! התנ"ך הוא אבן יסוד שכל אחד כאן מכיר. עם ישראל זוכה לכבוד והערכה מן הסובבים אותו, בזכות נבדלותו, אך לא היה זוכה לכך אילו פרש והתבדל מסביבתו.
אברהם היה "עברי". חז"ל הסבירו ש"כל העולם מעבר מזה ואברהם מעבר מזה". בהתבדלותו של אברהם מן העולם שסביבו, הונחו גם היסודות של "עם לבדד ישכון" לכל הדורות. אברהם איננו חי במנותק מסביבתו, הוא כורת בריתות ומתקשר עם אנשים גם בחרן ובאור כשדים, גם במצרים ובארץ פלישתים, וגם בארץ כנען. עבריותו של אברהם נובעת מאמונתו השונה. אברהם איננו מוכן להתפשר על אמונתו כדי להיות מקובל בחברה הסובבת. הוא מביע את התנגדותו לעבודת האלילים בבית תרח ובממלכתו של נמרוד. ומוכן לסכן את חייו לשם כך. זוהי הדרישה לדורות גם מבניו של אברהם אבינו, וזהו מלא רוחב הפירוש של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". התבדלות שמעמידה קיר ברזל אינה מאפיינת את יחסי ישראל והעמים במשך הדורות. הייתה תקשורת על בסיס אנושי, ובכללה עשוי היה להיות קשר של ברית, לפעמים ברית של בדיעבד, כברית אברהם עם אבימלך, ולפעמים ברית שלכתחילה, כבריתו עם ענר אשכול וממרא. אולם הבריתות הללו אינן סותרות התבדלות מלאה בתחום האמונה והתורה.
יכולת ההבחנה הדקה הזאת נדרשת לא רק ביחסי ישראל ואומות העולם, אלא נדרשת גם מאדם "עברי" בן זמננו. אדם המצוי בתוך חברה ישראלית, שבינו לבינה פעורה תהום אמונית ורוחנית עמוקה. יש הגורסים שחובת ההתבדלות היא מוחלטת. יש להקים חיץ בין חלקי העם. בין אלו הנאמנים למורשתו של אברהם אבינו לבין אלו המתכחשים לה. אולם מורשתו של אברהם אבינו עצמה כוללת בתוכה את שלילת העמדה הבדלנית. אברהם הוא "עברי", אך לא פרוש. איננו מסתגר בגטו. נראה, שהתשובה בסוגיית הקשרים עם התרבות הנכרית הסובבת הוא פשוט בעקרון אך מסובך מאד ביישום. הכלל היסודי הוא שאין שוללים על הסף כל מפגש עם תרבות זרה. המגמה לחיות בשלום ובכבוד הדדי, תוך קיום בריתות ושיתופי פעולה עם העמים האחרים היא מגמה חיובית. אולם מנגד, חייבים להצטייד בכלים של סינון וברירה. לא להגיע לטמיעה מוחלטת. לא להעתיק דברים בלי בחינה, ולא להתדבק בהם בלי בקורת.
הקושי הוא בקביעת הגבולות. המציאות שאליה צריך להתייחס משתנה בכל דור, וכיום אפילו בכל רגע. בימינו, אין מדובר עוד על יחסי השפעה והבדלות מן העמים הסובבים הקרובים. כאשר העולם כולו הוא "כפר גלובלי", השפעות תרבותיות מגיעות מכל קצוי תבל בשטף אינסופי. בין אלו שיש בהן ברכה ותועלת, בין אלו שמכילות את כל הרקב והתועבה של העולם, כולן נמצאות בטווח לחיצת כפתור או הקשת מקלדת מביתו הפרטי של כל אדם בישראל.
חושש אני כי המתח הפנימי הזה לא ייפתר עד אשר יבוא משיח צדקנו בב"א.
ד"ר דרור פיקסלר, הפקולטה להנדסה אוניברסיטת בר-אילן
