מה עושים כשהאמת נמצאת אצל המיעוט?
יש פעמים בחייו של מנהיג שבהם הוא נבחן ובהם הוא ייזכר לדורות. לעתים, ברגע קטן אחד עשויים להתגלות בו תעצומות מנהיגות שמשקלם כשנות דור של מנהיגות. בפרשת שלח מצוי רגע מכונן עבור משה רבינו ובו התגלו כוחות המנהיגות הנדירים שלו.
אני מבקש להפנות את המבט לרגע המתואר בפרק י"ד, פסוקים י"ג-י"ט. אלא שלא ניתן להפנים את עצמת הרגע ללא הרקע שלו.
זה עתה חזרה המשלחת המכובדת שהורכבה מנשיאי השבטים מסיור בן ארבעים יום בארץ ישראל. התרגשות והציפייה מן המשלחת עם צאתה היו גדולות.
משה רבינו נעתר לרצון העם למנות ועדת בדיקה לפני הכניסה לארץ. חותנו כבר לימד אותו שריכוזיות עשויה להביא לאסון: "נָבֹל תִּבֹּל–גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ", ואותו פתרון שנתן חותנו נתן גם הקב"ה כאשר קבל כלפי ה' לאחר החולשה הרוחנית שהתגלתה בבקשת העם לאכול בשר גם הפעם הסכים אתו הקב"ה שיש למנות ועדה. כתב המינוי של הועדה היה קצר ותכליתי. משה קבע בעצמו את הרכב החברים בה "כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה". המהלך הזה עשוי להגביר את הסיכוי שהם יובילו את בני ישראל לבחור בעצמם לקיים את הציווי של ה' להיכנס לארץ.
והנה חלפו ארבעים הימים והם שבים. כולם היו דרוכים לשמוע את דבריהם. ההתחלה נשמעה טוב אבל אז הגיעה המילה "אפס" ולאחריה, למרבה הבושה, כמה שלילה. גם כלב ויהושע לא הצליחו לשנות את האוירה הקשה. משה ואהרון נופלים לפני העם ומתחננים בפניהם לא למרוד בה'. והעם, לא רק שלא הקשיבו בקולם, אלא אפילו ביקשו להשתיק אותם ולרגום אותם באבנים. אלמלא היה הקב"ה בעצמו מתגלה אל משה לעיני כל העם מי יודע מה היתה התוצאה.
עומד משה בתוך אהל מועד ומאזין לדברי ה' שבמילים קצרות קובע: "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּו".
אינני יודע כמה זמן חלף באמת בין פסוק י"ב לבין תגובתו של משה בפסוקים י"ג עד י"ט. אבל אילו יכולתי לנסות ולנסח את שחלף בראשו של משה רבינו שמבין לפתע שהסערה שמתרחשת בפתח אוהל מועד מאחוריו, שסיכנה את חייו, איננה שיאה של הדרמה. בבת אחת הוא מבין שעצמת תגובתו של הקב"ה היא הדבר שקורה באמת. ההכרה שהקב"ה באמת מדבר איתו על הכחדתו של העם אותו הנהיג מיציאת מצרים ועד עכשיו הופכת את הקערה על פיה.
אם בכניסתו של משה לאהל מועד, כנס על נפשו, חש משה כלפי עם ישראל תחושה של נבגדות, הרי שברגע הזה הוא חש תחושה של אחריות עצומה המוטלת על כתפיו. הכעס והאכזבה שלו מן העם שלא ראו את האמת הפשוטה כפי שהוא ראה אותה התחלפו ברחמים ודאגה. ובנקודה הזאת נבחנה המנהיגות שלו, ומשה רבינו עומד בגבורה מול בורא העולם, קובל נגדו על החלטתו וממבקש הנהגה אחרת: "וְעַתָּה, יִגְדַּל-נָא כֹּחַ ה' … סְלַח-נָא, לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ …"
מול מרידת בני ישראל בקב"ה עומדים שתי אפשרויות: כיליון העם או סליחה. מה גדול ממה? משה רבינו פונה לקב"ה ומתחנן אליו לגלות את מידות הרחמים והסליחה לעם ישראל. הבחירה בסליחה מגדילה את כוחו ואת חסדו.
מול סכנות קיומיות מצליח משה רבינו להמיר את הכעס שלו כלפי עם ישראל בתחושת אחריות שלו כלפיהם. גם כאשר האמת נמצאת אצלו ואצל קומץ המסכימים אתו – נדרש ממנו לגלות את אחריות והנהגה.
הרב בעז גנוט משמש כמנהל אגף נישואין וקהילה בארגון רבני "צהר"
