באחד מהימים הראשונים שלאחר קום המדינה פורסמה מודעה קצרה בעיתון "הארץ" ובה נאמר כך: "הרבנים הראשיים לארץ ישראל – הרב א.י. הרצוג והרב ב"צ עוזיאל – יסדו ותקנו בהסכמת חברי המועצה וראשי הרבנים של ת"א, חיפה, ופתח תקווה, את התפילה המובאת לעיל להיאמר בכל בתי הכנסת בארץ ובתפוצות על ידי הרב או הש"ץ (שליח הציבור- החזן) בשבתות ובמועדים לאחר קריאת התורה". כך החל לו המנהג לאמירת התפילה לשלום המדינה.
האמת היא שאין צורך להרחיק נדוד בכדי למצוא את מקורותיה של התפילה לשלום המדינה. זאת שואבת גם את תוכנה, סגנונה והצידוקים לאמירתה מתפילת "הנותן תשועה למלכים" או בשמה הידוע יותר: "תפילה לשלום המלכות" שאותה נהגו יהודים בגלויות השונות לומר למען יציבותו של המשטר תחתיו הם חיו, מתוך תקווה שכך ימשיכו להישמר זכויותיהם ויוכלו לקיים את אורח החיים היהודי במלואו.
על הזיקה בין שתי התפילות ניתן לעמוד מסיפור אישי שמביא פרפ' דב סדן באחד ממאמריו. סדן, אחד מחשובי החוקרים של הספרות העברית והתרבות היהודית, מספר כי ביום שלאחר הכרזת המדינה פגש בו ברחוב שמואל יבניאלי שהיה מראשי תנועת העבודה שהיה כולו נלהב וחוגג. יבנאלי שאל את סדן האם אמרו בבתי הכנסת את ברכת "הנותן תשועה למלכים" בתיקון לשון המתאים לתקומת ישראל. (לפי עדותו של סדן יבנאלי עצמו הציע נוסח אישי לתיקון בנוסח: בימינו נושע יהודה וישראל ישכון לבטח"). השיב סדן ליבנאלי כי שמע מפי הסופר ש"י עגנון כי תפילת "הנותן תשועה למלכים" חיבורה היה באונס (הכרח המציאות) ולכן אינה ראויה.
אולם עדיין ראוי לשאול מהו מקורה ההסטורי וההלכתי של תפילת "הנותן תשועה"? וכן מתי נתחברה, מתי הייתה נאמרת והאם היו לה נוסחים שונים או נוסח יחיד ואחיד? ובעיקר מהו הקשר הממשי, בתוכן וברוח, בין תפילת "הנותן תשועה" ו"התפילה לשלום המדינה"?
מרבית החוקרים והפרשנים נוטים למצוא את היסוד לתפילת הללו בשני מקורות מרכזיים. הראשון מבינהם הוא פסוק בספר ירמיהו כ"ט א' שבו נאמר "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה ותתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום". המקור השני מצוי במסכת אבות בדברי ר' חנינא סגן הכהנים שאמר "הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ניתן להוסיף מקורות ואירועים אחרים שבהם התפללו יהודים לשלומה של מלכות זרה כמו במקרה של שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון. במגילות קומראן אפילו נתגלתה תפילה שכזאת המכונה "תפילה לשלום יונתן המלך" (משערים כי מדובר במלך אלכסנדר ינאי).
ניסוח תפילת "הנותן תשועה" עבר גם הוא גלגולים, אולם ניסוחה הסופי נתקבע, ככל הנראה, במהלך תקופת ימי הביניים. מחקרים שנעשו והשוו בין תפילת "הנותן תשועה" ובין ה"תפילה לשלום המדינה" מראים על דמיון גדול אך גם על שינויים המשקפים את העמדה השונה של מחברי שני התפילות. שהרי יהודי המתפלל על מולדתו מחד, אינו דומה ליהודי המתפלל לשלום מלכותו בגולה.
בתפילה החדשה נוספו שלושה מרכיבי תוכן שלא היו בתפילת "הנותן תשועה" והם: קיבוץ גלויות, גאולת הארץ ושלטון ישראל בארצו. לא בכדי נעדרו שלושת המרכיבים הללו מהתפילה המקורית, שכן הם נובעים מהתחום הלאומי המתאים למדינה ריבונית.
אחת מהשאלות המעסיקות רבים וטובים כבר שנים רבות היא בנוגע לזהותו של מחבר ומחדש התפילה לשלום המדינה ואלפי קולמוסים נשתברו בסוגיה זו. נהוג לראות בשני הרבנים הראשיים (הרצוג ועוזיאל) כמחברים, אולם הערה שהביא פרופ' סדן בשולי מאמרו שנזכר קודם מגלה כי היה שותף שלישי (שיש מי שטוען כי הוא למעשה ה שחיבר את התפילה כולה) . סדן מספר באותו מאמר כך: "במוצאי אותו היום ישבתי וחיברתי תפילה לשלום המדינה, ובבואי לפני הרב הראשי – הרב א.י. הלוי הרצוג, חייך לעומתי ואמר: 'ר' ש"י עגנון הקדימך'…"
חשוב לומר כי ש"י עגנון מעולם לא הכחיש וגם לא אישר כי הוא זה שחיבר את התפילה לשלום המדינה, וכך גם עשו הרבנים הראשיים, ככל הנראה במצוותו של עגנון. סיפורו של סדן אולי פתר עבור רבים את החידה המיתולוגית בדבר המחבר עלום השם, אולם העיקר היה ונשאר החובה שלנו לברר את התפילה לעצמנו ולהבין כי מציאות טריוויאלית כמו זו שאנו חיים בה, של עם החי בארצו, לא הייתה תמיד מובנית מאליה.
המאמר מבוסס על תקציר הפרק "מקורותיה של התפילה לשלום המדינה" מתוך עבודת מחקר על הרקע ההסטורי-ספרותי-הלכתי בנושא מאת יואל רפל.
