שורשי מנהג אשכנז
חמץ שאסרה התורה הוא הנוצר מחמשת מיני דגן, שהם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. אבל מינים אחרים, כאורז ודוחן, גם אם יתפחו, מותר לאוכלם בפסח. כך גם נהגו כל גדולי התנאים והאמוראים. וכן מסופר על האמורא רבא בגמרא , שהיה אוכל אורז בליל הסדר (פסחים קיד, א).
אולם בתקופת הראשונים (לפני כשבע מאות שנה) החלו באשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות. בתחילה רק במקצת הקהילות נהגו את איסור, ובמשך כמה דורות המנהג התפשט בכל קהילות אשכנז. שלושה טעמים עיקריים נתנו למנהג:
א) הואיל ונהגו לבשל קטניות כמו דגנים, יש חשש שאם יבשלו אורז יטעו בפסח ויבשלו גם גריסים ושאר מיני דגן.
ב) כיוון שיש מיני קטניות שרגילים לעשות גם מהם קמח חששו שמא יהיו כאלה שיתירו לעצמם להשתמש גם בקמח של מיני דגן וזאת מתוך יראו שמבשלים ואופים מאכלים מקמח של קטניות בלא שנזהרים מחימוץ. אמנם בתקופות קדומות יותר, כמו בזמן התלמוד, לא חששו לזה האמוראים, אולם הדבר נבע מהעובדה שבאותה תקופה המסורת היתה ברורה ויציבה. השינויים וההחמרות היו תוצאה של הגלויות והטילטולים שהגבירו את החשש שחוסר הקיאות תביא יהודים שלא ידעו מה בדיוק אסור ומה מותר לטעות, ומתוך שיאכלו קטניות יטעו ויאכלו מיני דגן בלא זהירות מחימוץ.
ג) הטעם השלישי לאיסור הוא הדמיון שבין מיני דגן וקטניות. בשני המקרים מדובר בגרגירים שנאספים ונשמרים באותם המחסנים לתקופות ארוכות יחסית, ויש חשש שמא יתערבו הקטניות בגרגירי החיטה והשעורה, מה שיוביל לבישול חמץ בפסח. לדעת חלק מהפוסקים חשש זה קיים עד היום, מה גם שכשבודקים חלק ממיני קטניות מוצאים בתוכם מיני דגן. העירוב איננו רק פועל יוצא של תנאי האחסון, אלא לעיתים מתחיל כבר בשדה שמגדלים בו כמה מינים של דגנים וקטניות לפי עונות, אולם תמיד נשארים בשדות מיני זרעים מהגידול הקודם, ולכן אם גידלו בתחילה חיטים ואח"כ כוסברא או חילבה, בין הכוסברא והחילבה יצמחו גם חיטים, וכך בין גרגירי הקטניות מעורבים גרגירי חיטים ושעורים.
מנהג הספרדים בנושא
נהגו בכל קהילות הספרדים לאכול מיני קטניות ואורז בפסח, ורק הקפידו לברור אותם היטב, כדי שלא יתערבו בהם מיני דגן. אולם יש גם כמה מגדולי הפוסקים הספרדים האחרונים שכתבו כי נהגו שלא לאכול אורז בחלק מקהילות ספרדים, ושכן ראוי לנהוג.
על כל פנים הנכון הוא שכל אחד ימשיך לנהוג כמנהג אבותיו, ובמקרה של ספק או קושי לקיים המנהג, ראוי לשאול רב.
מה יעשו בני זוג מעדות שונות?
שאלה נפוצה היא מה יעשו בני זוג שאחד מהם בא ממשפחה שנהגה איסור קטניות והשני ממשפחה שאוכלת קטניות. הנהוג הוא שבנושא זה האשה הולכת אחר מנהג בעלה. ולפיכך מי שלא הייתה רגילה לאכול קטניות בפסח והתחתנה עם בעל מעדות ספרד מכאן ואילך הותר לה לאכול קטניות בפסח. ואילו אשה מעדות ספרד שהתחתנה עם בעל מעדות אשכנז תחדל מכאן ולהבא לאכול קטניות בפסח.
אלו קטניות כלולים באיסור?
המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (גרצקע), כרכום, כרשינה, לוביה, לוף, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל (כמון), קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים העשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס ופריכיות אורז.
לגבי בוטנים נחלקו המנהגים. בירושלים ובמקומות רבים נמנעו מלאוכלם, למרת שבמקומות שונים באשכנז נהגו לאוכלם. מי שאינו יודע אם נהגו במשפחתו להחמיר בהם, רשאי לאוכלם.
