אפיקומן – מיוונית: אפיקו =הוציאו. מן = את זה. שמה של המצה האמצעית משלוש המצות, אותה שוברים לשניים. את החלק האחד מחביאים ואוכלים מאוחר יותר ב"צפון". מנהג אשר התפתח עם השנים – הילדים מחביאים את האפיקומן ומחזירים אותו לעורך הסדר תמורת מתנות.
ארבעה בנים – קטע מההגדה האומר "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול". קטע זה קשור למצווה העיקרית של ליל הסדר והיא המצווה לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים כל ילד כפי יכולתו ולפי גילו.
ארבע כוסות – בליל הסדר שותים ארבע כוסות של יין או מיץ ענבים. על פי חז"ל קיימות מספר סיבות מדוע דווקא ארבע כוסות להלן שתי סיבות מתוך רבות אחרות: כנגד ארבע לשונות של גאולה אשר נאמרו בסיפור יציאת מצרים. כנגד ארבע אזכרות של המילה כוס בסיפור יוסף ופרעה. סיפור אשר היווה את הסיבה לשעבוד מצרים ולגאולה.
ארבע קושיות – השיר המפורסם "מה נשתנה" כולל בתוכו ארבע שאלות. שאלות אלו מהוות את הפתיחה להגדה של פסח. יסוד השאלות הוא מה נשתנה הלילה הזה משאר הלילות בשנה שאנו נוהגים בו מנהגים אחרים. התשובה היא הפתיחה להגדה "עבדים היינו לפרעה במצרים…".
בדיקת חמץ – "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ" (מסכת פסחים). ערב חג הפסח נהגו לבדוק את הבית ולוודא כי לא נשאר פירור של חמץ. הבדיקה נעשית לאורו של נר.
ביעור חמץ – חובה לשרוף או לבער בצורה אחרת את החמץ לפני הפסח מאחר ואסור להחזיק חמץ בכל חג הפסח (עיין להלן בל ייראה ובל יימצא). יש להקפיד ולעשות זאת בשעות הבוקר של ערב פסח.
בל ייראה ובל יימצא – הגדרת איסור החמץ בפסח. אסור שהחמץ ייראה בפסח ואסור שהוא יימצא ברשותו של יהודי.
הגדה – הטקסט אותו קוראים בליל הסדר. טקסט זה גובש במשך השנים ונאסף לספר אחד הנקרא הגדה – ע"ש המצווה המרכזית בליל הסדר "והגדת לבינך" החובה לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים.
הכשרת כלים – הדרך להכשיר כלי חמץ לשימוש בפסח. הכלל ההלכתי אומר "כבולעו כך פולטו" כלומר על פי השימוש של הכלי כך צריך להכשירו. כלי אשר השתמשו בו בצונן, ניתן להכשירו בצונן (שטיפה בלבד), כלי שהשתמשו בו שימוש בחום (בישול) צריך להכשירו על ידי אותו חום.
חד גדיא – שיר מפורסם אשר מופיע בסוף ההגדות של פסח. עניינו של השיר הוא להראות כי "יש דין ויש דיין". מקור השיר הוא בגרמניה אולם הוא תורגם לארמית והוכנס להגדה מאחר והוא מביע את תקוותם של היהודים כי השונאים והפוגעים בחלשים יבואו על עונשם וכי אין אדם אשר יכול להתחמק מעונש על מעשיו.
יציאת מצרים– האירוע המכונן של עם ישראל אשר הפך את עם ישראל לעם. לאחר שיעבוד של 210 שנים במצרים ולאחר עשר המכות יצאו בני ישראל מבית העבדים בדרכם לארץ כנען. סיפור יציאת מצרים הוא הבסיס להגדה של פסח ולמצווה של "והגדת לבנך".
לחם עוני – כינוי למצה אשר נאכלת בפסח. הסיבה המרכזית לשם זה היא העובדה כי המצה עניה ברכיבים, קמח ומים בלבד לעומת סוגי לחמים עשירים יותר. חז"ל נתנו סיבה נוספת: "לחם שעונים עליו דברים הרבה" כלומר לחם אשר עליו מספרים את סיפור יציאת מצרים.
ליל הסדר – זהו שמו של ערב פסח בו נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים ולקרוא מן ההגדה. מקור השם הוא בעובדה שלילה זה מרוכב מפרטים רבים כ"כ ומהלכות וסיפורים שונים עד שיש צורך לעשות אותו בצורה מסודרת וברורה.
מה נשתנה – ע"ע ארבע קושיות.
מוריד הטל – במסגרת התפילה מבקשים בחורף על ירידת הגשמים ובקיץ על ירידת הטל. היום בו עוברים לבקש על הטל הוא חג הפסח כאשר בתפילת מוסף מכריז החזן "מוריד הטל" ומאז ועד חג הסוכות מבקשים בתפילה על הטל.
מכירת חמץ – בפסח קיים איסור של בעלות על החמץ (ע"ע ביעור חמץ). למקומות אשר ייגרם הפסד מרובה אם ישרפו את החמץ כגון חנויות ורשתות שיווק או בתים פרטיים כאשר החמץ יקר מאוד כגון בקבוקי ויסקי וכדו' תיקנו מכירת חמץ. הרבנות הראשית מוכרת את החמץ של כל המדינה לגוי. פעולה זו מעבירה את הבעלות על החמץ מהיהודי לגוי וכך החמץ לא נמצא ברשות היהודי בתקופת הפסח.
מצה עשירה – מצה אשר נילושה במי פירות ולא במים רגילים. בהלכה קיימת מחלוקת אם מצה זו כשרה לפסח (לדעת הספרדים ) או שהיא אסורה מחשש של חמץ (לדעת האשכנזים).
מצה שמורה – בגלל הרגישות לאיסור חמץ יש השומרים על התבואה אשר נקצרה לטובת אפיית מצות משעת הקצירה לבל תבוא במגע עם מים. יש המקפידים לשמור על הקמח לבל יבוא במגע עם מים משעת הטחינה. מצה אשר נאפית מקמח כזה נקראת מצה שמורה.
מרור – ירק מר אשר נאכל בליל הסדר זכר לעובדה כי בבית המקדש קורבן הפסח היה נאכל עם המרור. טעם נוסף הוא על מנת שנזכור כולנו את החיים המרים אשר היו מנת חלקם של בני ישראל במצרים.
ניקיון – בגלל האיסור החמור של הימצאות חמץ בבית נוהגים לנקות את הבית היטב לקראת חג הפסח.
ספירת העומר – ספירה אשר בה סופרים את הימים מפסח ועד שבועות. זכר לספירה אשר ספרו בבני ישראל מיציאת מצרים ועד קבלת התורה. סופרים שבעה שבועות סה"כ 49 יום. מתחילים לספור מהלילה למחרת ליל הסדר. בעבר היה פולמוס גדול בין הקראים ובין הפרושים בסוגיה ממתי מתחילים לספור את ספירת העומר.
עשר המכות – עשר מכות אשר הביא ה' על פרעה ועל מצרים בתגובה על סירובם לשלוח את בני ישראל מעבדות לחרות. המכות הם: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר,שחין, ברד, ארבה, חושך ובכורות.
קטניות– אחד הסוגיות בהם בולט ההבדל בהלכה ובמנהג בין עדות ספרד ואשכנז. עדות אשכנז החמירו על עצמם לא לאכול מכול סוגי הקטינות בפסח מחשש שמא מעורב בהם חמץ. עדות ספרד לא קבלו על עצמם חומרה זו. לכן ניתן למצוא על ההכשרים לפסח הערה כגון: לאוכלי קטניות/גם ללא אוכלי קטניות.
קמחא דפסחא – קמח של פסח. סוג של צדקה הנהוג לקראת חג הפסח. בגלל ההוצאות המרובות נהגו קהילות ישראל לקיים מגבית מיוחדת לצדקה בה ניתן לעניים קמח לאפיית מצות. היום זהו שם נרדף לנתינת צדקה כספית לעניים על מנת לאפשר להם לחוג את חג הפסח כהלכתו.
קניידלך – כופתאות מאכל אשכנזי מסורתי העשוי מקמח מצה והנאכל בליל הסדר יחד עם המרק. מאכל זה מיוחד לפסח מאחר וכאמור הוא נעשה מקמח מצה.
קערת הסדר – קערה מרכזית בשולחן הסדר עליה מונחים מאכלים שונים הנאכלים בליל הסדר: ביצה, זרוע, כרפס, מרור, חרוסת ומצות.
קורבן פסח – בזמן בית המקדש אכלו בליל הסדר את קרבן הפסח. משפחות משפחות הקריבו את הקרבן ואכלו את החלקים המותרים יחד. ישנם כללים מיוחדים לקרבן הפסח אשר לא נהוגים בקורבנות אחרים כגון האיסור לשבור עצם באכילה, החיוב לאוכלו צלי אש ולא מבושל ועוד.
שבת הגדול – השבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול. מספר טעמים לשם זה:1. על שם הפסוק מן ההפטרה: "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בו יום ה' הגדול …"2. על שם הנס הגדול אשר נעשה לבני ישראל במצרים עת הקריבו את קרבן הפסח ולא נענשו על ידי המצרים.3. על שם הדרשה הארוכה יחסית של הרב בהלכות הפסח לקראת החג.
שיר השירים – אחת מחמש המגילות אשר נקראת בפסח. זהו שיר המתאר אהבה של אישה לדודה (אהובה). חז"ל דרשו כי שיר זה הוא משל ליחסי עם ישראל עם הקב"ה.
שלושת הרגלים – מערכת של שלושה חגים מן התורה בהם נצטוו בני ישראל לעלות לרגל לבית המקדש. החגים הם: פסח, שבועות וסוכות.
תענית בכורות – תענית (צום) אשר בה חייבים רק הבכורות בערב חג הפסח. צום זה נועד להזכיר לבכורות כי הם ניצלו בנס מגורל של מות כפי שקרה לבכורי מצרים.
