חבר טוב המלמד בישיבה סיפר לי שהוא מתכונן לכתוב על שאלת החתונות המעורבות. "זה מאוד חשוב", הגבתי בהתלהבות; "אני שומע על יותר ויותר חתונות כאלו בזמן האחרון!" הוא שתק לרגע, ואז שאל על מה אני מדבר. "על חתונות בין דתי לחילונית ולהפך", אמרתי. "לא על זה אני כותב", הוא הסביר; "התכוונתי לשאלת ההפרדה בין נשים לגברים".
למה לא חשבתי שלזה הוא מתכוון? אולי משום שבקהילה הדתית בעיר מגוריי אין רבים שמעלים על דעתם הפרדה מגדרית בחתונות. בנקודה הזו הם ממשיכים את מסורת אבותיהם (וסבי-סביהם). במאמר שכתב לבסוף חברי הוא סיפר בשם הרב א' אורן, הנשוי לנכדתו של הרב משה פיינשטיין, שר' משה עצמו העדיף ללכת לחתונות שבהן יושבים הגברים לצד נשותיהם, שם יוכל לשוחח בנחת עם רעייתו. לפי העדויות, כך נהגו ברוב קהילות אירופה.
המתנגדים לחברה מעורבת מצטטים תדיר את הגמרא במסכת סוכה (נא ע"ב), המדברת על הפרדה בין גברים לנשים במקדש בזמן שמחת בית השואבה. אלא שמכאן בדיוק ראיה לסתור: אפילו בבית המקדש, נראה שהקפידו על הפרדה רק בעת ריקודי ההתלהבות המתפרצת של שמחת בית השואבה. ממקור זה משתמע שבשאר ימות השנה התהלכו אפילו בתוך בית המקדש (בעזרת הנשים) נשים וגברים יחדיו.
אכן, החברה הקדומה הייתה פחות מעורבת מהמקובל בימינו (כשם שהייתה יותר מעורבת מהמקובל בין החרדים. איש לא חשב להנהיג כרכרות נפרדות לגברים ולנשים). ההפרדה הצטמצמה בימינו כתוצאה מתופעה מבורכת: יציאת נשים מביתן ללימודים ולעבודה. כולנו נהנים מהעובדה שגם הנשים בחברתנו מלומדות ותורמות לבניין העולם. כאשר הנשים אינן סגורות בביתן – ומי מאתנו ירצה לחזור למצב זה?! – אין אפשרות מעשית לקיים חברה נפרדת. האם נקים חברות הי-טק נפרדות לגברים ולנשים? האם נדרוש מעמיתינו מחו"ל להקים גם הם חברות נפרדות וכנסים נפרדים? האם נקים בורסות נפרדות לחברות הנפרדות? ואולי משרדי ממשלה נפרדים? ברגע שאנו מסרבים לסגור את הנשים בבית, ממילא ויתרנו על ההפרדה המוחלטת.
אמנם, הרמב"ם כתב שבתי הדין מעמידים בחגים שוטרים, "כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה, ולא יימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה" (הלכות יום טוב ו', כא). אך הבה נבדוק על מה מבוססים דבריו. הפרשנים מפנים לשלוש מילים ממסכת קידושין (פא ע"א), שקשה לראות בהן הלכה או תקנה כלשהי. נראה שאין מדובר בהלכה נחרצת, אלא בהדרכה חינוכית מעשית, הנכונה לזמנה ולשעתה.
בספר משנה תורה של הרמב"ם יש אמירות רבות שאינן פסק הלכתי ממש, אלא הדרכה חינוכית-מוסרית. קביעה זו אינה חידוש שלי, ולמעשה אינה חידוש כלל. ניקח לדוגמה אמירה אחרת של הרמב"ם: "גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש כפי הצורך" (הלכות אישות י"ג, יא). האם יש מישהו משלומי אמוני ישראל שמקיים בימינו "הלכה" זו? אלא הדברים פשוטים, שאין כאן הלכה כלל, אלא הדרכה חינוכית לחברה מסוימת בזמן מסוים.
אין כל מקור קדום המדריך את הבעל להרשות לאשתו לצאת מן הבית פעם או פעמיים בחודש. לא נמצא כל דיון בשאלה זו במדרשי ההלכה, במשנה או בגמרא. יותר מזה: אין כל קביעה הלכתית קדומה המפקידה בידי הבעל את האחריות לסדר היום של אשתו. אם כך, מדובר בהדרכה חינוכית שכתב הרמב"ם, שהתאימה לתקופה מסוימת. יתר על כן: הרמב"ם נזף בגברים שאינם מניחים לנשותיהם לצאת מן הבית כלל, ומדבריו משתמע שבתקופה ההיא, הכרעתו בנושא זה נחשבה פתוחה ומתונה. אכן, אפשר לקיים את דברי הרמב"ם בהלכות יום טוב; אך רק בתנאי שמקיימים גם את דבריו בהלכות אישות. בעולם שבו הנשים סגורות בבית, אפשר לקיים חברה נפרדת. רק בעולם כזה.
מרבית שוחרי ההפרדה כיום מְרכזים את מאמציהם בגיל הנוער. חברת המבוגרים היא מעורבת למדי. אפילו במוסדות חרדיים נמצא בדרך כלל במשרדים נשים וגברים העובדים יחדיו. יש מקום לתהות האם נכון לדרוש מילדינו מה שאיננו דורשים מעצמנו. ודאי, יש מקום למידה מסוימת של הפרדה. לא כל הנהלים העכשוויים של הציבור הדתי-לאומי הם מקודשים, וכולנו חייבים תודה למבקרֵי החברה המעורבת, המעוררים אותנו לבחון שוב את מנהגינו (למשל, אשתי תוהה מדוע מקפידים מאוד על הפרדה בחינוך הפורמלי, ולא בחינוך הבלתי-פורמלי. לכאורה היה מקום לנהוג בגילאים מסוימים דווקא להפך).
לסיום, הייתי רוצה להציע כמה עקרונות להתמודדות עם שאלת העירוב וההפרדה בחברה דתית של ימינו:
1. היצר הרע לא נולד עם החברה המעורבת, ולא ייעלם עם הכחדתה.
2. החילונים מבקרים את החרדים על ההפרדה המוקצנת. אך גם החילונים מקצינים: החברה החילונית של היום הרבה פחות צנועה ממה שהייתה לפני שלושים שנה. עלינו להשתדל לברר את ההדרכה התורנית הנכונה לזמננו, ולא להיסחף עם אלו או עם אלו.
3. בעידן האינטרנט, המלחמה נגד החברה המעורבת היא במידה רבה המלחמה של אתמול. ממה שאני רואה אצל הנוער שלנו, האתגרים החינוכיים נמצאים במקום אחר.
4. כאשר חברת המבוגרים היא במידה רבה מעורבת, טוב לדעתי שהמפגש הראשוני בין נערים לנערות יהיה במסגרת חינוכית מפוקחת, ולא ברחוב.
5. יש מקום גם למידה מסוימת של הפרדה. האיזון בין ההפרדה לעירוב מציב שאלה חינוכית מורכבת.
6. הוויכוח התורני בנושא זה מעלה את מודעותנו לשני הצדדים, ואלו ואלו דברי א-לוהים חיים.
7. עם זאת, צריך להיזהר לא להפריז בחשיבות הדיון הזה. העורך ביקש 800 מילים על חברה מעורבת, אז כתבתי. זוהי שאלה משמעותית, אבל לדעתי יש שאלות חינוכיות ורוחניות חשובות יותר.
8. שמעתי על דיאלוג בין שני רבנים. רב א': שום דבר טוב לא יצמח מחברה מעורבת! רב ב': שנינו צמחנו ממנה…
הרב חיים נבון הוא רב קהילת השמשוני במודיעין ומרבני צהר
