במערכת החגים אותם אנו חוגגים נמצאים שני חגים אשר אינם מצווה מהתורה אלא מדברי חז"ל חנוכה ופורים. זכה חג הפורים למעמד מיוחד. הספר המתאר את החג הצליח להיכנס לתנ"ך המקודש, ואף במשנה זכה החג למסכת שלמה – מסכת מגילה.
פורים חג האמונה: בדברי חז"ל אנו מוצאים התייחסות מעניינת מאוד לחג הפורים, התייחסות אשר מעלה אותו אף מעל החגים האחרים הכתובים בתורה: "כל המועדים בטלים וימי הפורים אינם בטלים לעולם" (מדרש משלי וכן מבוא בתלמוד הירושלמי) מדוע זכה פורים ליחס מיוחד כ"כ? דומה כי התשובה טמונה בסיפור הנס המיוחד אשר תואר במגילת אסתר. אחד המאפיינים את סיפור המגילה הוא, שזהו הספר היחיד בתנ"ך בו לא מוזכר שם ה'. עדכדי כך נדיר הדבר עד שבחז"ל התעורר ויכוח האם להכניס את מגילת אסתר לתנ"ך או לא. מדוע בכל זאת נכנסה המגילה לתנ"ך ומהו המסר הייחודי לה? דומה שהמגילה מחנכת את היהודי להאמין באלוקים גם כאשר הוא איננו מתגלה במפורש. בניגודל ניסים האחרים בתנ"ך בהם יכולנו להצביע ולומר "אצבע אלוקים היא…" הנס במגילת אסתר הוא נס נסתר. למתבונן מן הצד נראה כי מהלך המגילה כולה הוא רצף של התרחשות אשר קורה מאליו. סירוב המלכה ושתי, בחירת אסתר למלכה בניגוד לכל התחזיות, סיכול מזימת בגתן ותרש על ידי מרדכי … וכו' וכו'. אלוקים איננו מוזכר. זהו המסר של פורים. בניגוד גמור להמן אשר האמין ביד מקרה (ולכן הפיל פור = גורל) סיפור המגילה מחנך אותנו שאין מקרה. גם אם לא רואים את אלוקים בחזית הבימה הרי הוא נמצא מאחורי הקלעים. נמצא שאמונה כזו הרי היא במעלה גבוהה הרבה יותר מאשר אמונה בעקבות נס המשנה סדרי עולם.
פורים חג יהודי אחד התיאורים אשר זכו להיכנס לפנתאון הביטויים המתארים את עם ישראל הוא "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין כל העמים …". במהלך ההיסטוריה היהודית חזר משפט זה ואפיין יותר מכל את מצבו העגום של עם ישראל. כיום כולם מדברים על אנטישמיות. היא לא התחילה במאה הנוכחית וגם לא באלף הנוכחי. המן הרשע הטיב להגדיר את שורשי שנאת היהודים כבר לפני כ-2500 שנה. לעומתו, מתריס מרדכי על גאווה יהודית, ואינו בוש במוצאו. ולכן זכה מרדכי והוא נקרא בפי כל "מרדכי היהודי". המאבק הוא בין הרצון להתבולל ולהיות ככל הגויים ובין השמירה על הזהות היהודית, על הייחוד, על המסורת, גם אם היא לא אופנתית. דורו של מרדכי שאף להיטמע בגויים, להיות ככולם. עלפי חז"ל השתתפו יהודי שושן במשתאות אחשורוש. הרגישו חלק מהכפר הגלובאלי. אולם המן חשב אחרת. הניסיון להיטמע לא נתפס ככזה בעיני המן ואחשורוש. העובדה כי העם מפוזר ומפורד בין העמים היא זו אשר גרמה להתפרצות האנטישמית ולרצון "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז…". ההצלה באה מן הכיוון של מרדכי ואסתר אשר הצהירו על אמונתם: "מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". ואסתר אמנם בתחילה לא מגדת את עמה ואת מולדתה אולם על מנת להציל את עמה מהשמדה היא מודה במוצאה "נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד…". השיעור ההיסטורי העתיק מלמד אותנו כי התבוללות אינה הפיתרון. לעיתים היא הבעיה. השמירה על הזהות היהודית ועל הייחודיות היא זו אשר מאפשרת את המשך קיומו של עם ישראל.
פורים חג חברתי יותר מכל החגים מצטייר פורים כחג חברתי. חג בו נופלות המחיצות בין אדם וחברו, חג בו התחפושות מבטלות את המעמדות הקיימים בחברה, וחג בו אנו מצווים לשלוח מנות איש לרעהו ולתת מתנות לאביונים. כבר במגילה עצמה תוקנו תקנות אלו "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". התיקון לחטא הפירוד הוא חיזוק האחווה והחברות בין חלקי העם השונים. פורים הוא החג היחיד בו מצווה האדם לתת מתנות לאביונים. מצוות הצדקה היא מצווה יום יומית בעם ישראל. כל השנה מצווה היהודי לעזור לאחיו הנמצא בצרה. אולם כמצווה המיוחדת לחג, היא נמצאת בפורים בלבד. והדברים נכונים גם לגבי משלוח המנות. כלומר הנתינה כערך, באה לידי ביטוי דווקא בפורים כמצווה מחייבת. יפים דברי הרמב"ם במיוחד לזמננו. דברים המהווים מעין תמרור המורה לנו את הדרך להבחין בין עיקר וטפל בין חשוב לחשוב פחות. "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים אלמנות וגרים…"(רמב"ם הלכות מגילה)
