במרכז נס חנוכה עומד הנס האלוקי של נצחון החשמונאים – המעטים והחלשים – על האימפריה היוונית הגדולה והחזקה. החשמונאים הרימו את נס המרד והביסו את היוונים בשדה הקרב. אבל, יודעים אנו, שהכיבוש היווני לא החל במסעותיו של אנטיוכוס אפיפאנס, אלא מאה וחמישים שנה לפני כן, עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון. עיקרו של הכיבוש היה תרבותי. ההתייוונות פשטה לאט לאט בכל מרחבי ארץ ישראל. גימנסיון הוקם בירושלים, נורמות התנהגות יווניות השתלטו על חיי החברה ברחבי ארץ ישראל.
כיצד הגיבו חכמי ישראל לתופעת ההתייוונות? האם הם הסתפקו במאבק הצבאי הנוקשה של החשמונאים? האם די בכך? האם זהו המענה הנכון להשפעתה התרבותית של יוון?!
נקדים שאין לזלזל באפשרות הזו. במקום לחסום את ההשפעה השלילית של הרע, עדיף לסלק את מוקדיו. "ובערת הרע מקרבך". אם יש גורם המפיץ רעל רוחני, צריך לפעול בשני מישורים: א. חיסון החברה מפני הרעל. ב. פעילות "משפטית" לשם סילוק מקור הרע. כך נוהגת החברה במלחמתה בסמים: היא עוסקת בהסברה כדי למנוע את השימוש בסם, ויחד עם זה היא נלחמת בעזרת המשטרה נגד יבוא הסמים ואף מנסה להשמיד את היבולים שמהם מפיקים את החומרים הממכרים.
על כן מלחמת החשמונאים לא תרמה אך ורק למישור המדיני-צבאי אלא גם למישור התרבותי. היא הייתה מענה להתייוונות שמקורה בנוכחות הפיזית של היוונים בארץ.
אך נשוב ונשאל: האם די בכך? האם חכמי ישראל בדור החשמונאים הסתפקו במלחמה צבאית נגד הכובש הזר? האם הם לא פעלו גם במישור ההסברתי החינוכי?
לא נוכל להשיב לשאלה אם לא נברר תחילה, מי היו חכמי ישראל שפעלו באותו דור.
מדרש אחד (בראשית רבה) מספר על יקים איש צרורות, המוביל את דודו, רבי יוסי בן יועזר איש צרידה, לצליבה (= השיטה המקובלת להוצאה להורג בתקופת היוונים והרומאים). בדרך הוא לועג לו ומציין את הפער המשמעותי ביניהם: הוא (=יקים) רוכב על סוס מכובד, בשעה שדודו רוכב על סוס המוביל אותו למיתה.
יש הסבורים שיקים אינו אחר מאשר אלקימוס, אחת מהדמויות המרכזיות בין המתייוונים. ספרי החשמונאים מספרים שהוא עשה יד אחת עם הסלווקים כדי ללחום נגד יהודה בן מתתיהו והוציא להורג עשרות חסידים. לפי זה, רבי יוסי בן יועזר איש צרידה וחבירו רבי יוסי בן יוחנן איש ירושלים, היו בני דור החשמונאים.
לא רחוק הדבר שאימרותיהם ב"פרקי אבות" אינן מנותקות מרוח התקופה, הן מהוות תגובה חינוכית למשברים הרוחניים הפוקדים את החברה הישראלית בגלל התפשטות ההתייוונות. מה הם אמרו?
יוסי בן יועזר אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם. יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האישה…
המכנה המשותף לאימרותיהם הוא העיסוק בבית: "יהי ביתך". מדוע הם עסקו בבית? מפני שמחוץ לבית נשבו רוחות רעות, רוחות יווניות. אי אפשר לכבוש את החוץ מבלי להקדים לו את שיקומו הרוחני של הפנים, של הבית. הבית הוא אבן היסוד, הוא נקודת המוצא, הוא התא הבסיסי. שבים אל הבית, משקמים אותו, ואז ורק אז ניתן לפנות לחוץ בעוז ובאומץ.
גם ההגדרה ההלכתית הבסיסית של מצוות החנוכה קשורה לבית: "תנו רבנן: מצוות חנוכה, נר איש וביתו". ההדלקה היא מצוות הבית. ולא בכדי. הנצחון הרוחני נעוץ בהתכנסות לתוך הבית ובשיקומו.
כיצד מטהרים את הבית ומקדשים אותו? רבי יוסי בן יועזר ורבי יוסי בן יוחנן הצביעו על שני מישורים. רבי יוסי בן יועזר, הדגיש את התורה. מילוי הבית בתורה, על ידי דבקות בתלמידי חכמים. רבי יוסי בן יוחנן, הדגיש את החסד ואת הצניעות. אלו הן יסודות הבית היהודי.
יסודות אלו לא השתנו מאז ועד היום. בהעדרם, מתערער הבית. ואז, עלול הזרם החיצוני לסחוף את כל מי שיוצא מן הבית. חלק מהבעיות הפוקדות את הנוער, נובעות מהחולשה של הבית. הבית המודרני הוא אימפריה כלכלית – מרווח, מטופח ומושקע, מצוייד בכל הפיתוחים הטכנולוגיים, לרווחתם של הדיירים, אבל הוא חסר יסודות רוחניים איתנים: לימוד תורה, חסד וצניעות. מיעוט תורה, אדישות כלפי פעילות של חסד, ומידה מרובה של חוסר צניעות (בעיקר בגלל איכותם הירודה של אמצעי התקשורת) נותנים את אותותיהם בפגיעותו של הנוער על ידי רוחות זרות.
מתוך עיון נוסף במשנה, ניתן גם להגיע למסקנה ששלושת היסודות שמוזכרים בה, הם תגובה ישירה להתייוונות.
א. חכמת התורה מול חכמת יוון האלילית והפילוסופית.
ב. חסד מול חלוקת החברה למעמדות. המתייוונים ניצלו את המעמד הנמוך והתנשאו עליו בגסות (כדוגמת יוסף בן טוביה המוכס, שהטיל מיסים כבדים על העם והתעשר על חשבונו, על מנת לרכוש מהשלטון היווני, משרות ציבוריות עבור עצמו ועבור בני משפחתו). רבי יוסי בן יוחנן קורא לביטול החלוקה למעמדות על בסיס כלכלי. "יהיו עניים בני ביתך". אל תפְלֵה בין מעמד למעמד, ותקרב את כולם. המעמד הכלכלי איננו הקריטריון המרכזי לקביעת יחסים חברתיים. ג. גם הדרישה לצניעות היא תגובה לפריצות ולמתירנות היוונית.
גם היום אנו נקראים לחזק את בתינו ואז ורק אז נהיה רשאים להניח את הנר שלנו בפתח ביתנו כדי שיאיר החוצה ויקרין על סביבתנו. אז ורק אז, יוכלו בנינו להתהלך בבטחה במרחבי החיים והחברה.
