"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר," [בראשית פרק ל"ג/י"ח]
עצם הגעתו לשכם חשובה, שהרי היא פותחת את הקשר למעשה דינה. אך לא מובן מדוע חשוב לנו לדעת שלא רק שיעקב הגיע לשכם, אלא הוא "חנה" בעיר עם הגעתו.
בעקבות כך, פירשו חז"ל את הגעתו לשכם, לא כתיאור מצבו של יעקב עם הגעתו אלא כפעולה נוספת שעשה: "ויחן את פני העיר" אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.
הירושלמי אף מוסיף עוד הסבר לנ"ל; "ויחן את פני העיר"- שהיו עושין איטליסן ומוכרין בשוק. על פי דרשות אלו, יעקב לא סתם הקים חניון למשפחתו בעיר, אלא תיקן בה חידושים שמישים לבני העיר, כדי שיוכלו לעסוק איש עם רעהו בצרכי היום-יום בצורה תקינה. כלשונו של המהר"ל "עד שתקן כל הדברים אשר ראוי לתקן לעיר!"
מעניין הדבר, כי מעבר למזבחות שהקים בפרשתנו בפרט, וכל שאר הניסיונות שעברו אבותינו בכלל, התורה, מדגישה שיעקב, דאג ועשה גם למען המדינה ותושביה כדי שיוכלו לחיות חיים תקינים.
לשיטת התלמוד הירושלמי תקנות אלו הן כה חשובות, והוא מורה; "צריכין אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים!" מידה זו, של דאגה ישירה של היהודי למקום בה שוכן, אינה רק סיפור על יעקב אלא הוראה לנו, בני בניו, לדורי דורות.
לא פעם, אנו תוהים איך ניתן ואפשר להיות "אור לגויים," ולהשפיע השפעה מכרעת על העולם סביבנו. נראה שזה לא דרך לימוד הלכות כשרות ושבת, ואף לא ע"י הפצת הלכות אלו ואחרות. פסוקים אלו מלמדנו שחובתנו כלפי העולם היא דווקא בצדק חברתי בין איש לרעהו, בהבטחת חיי יישוב תקינים במקום בו אנו מתגוררים. השפעת היהודי על סביבתו אינה דרך "אורח-חיים" ו"יורה דעה" אלא דרך "חושן משפט" והדרך בה יהודי חי את חייו הכלכליים והחברתיים, והדאגה הישירה שלו לתיקון המעוות והשלמת החסר על סביבתו הישירה.
מדי בוקר וערב, אנו מקדימים לקריאת-שמע שתי ברכות. הקב"ה אינו רק "בוחר בעמו ישראל באהבה,/אוהב עמו ישראל" אלא גם "יוצר אור ובורא חושך…יוצר המאורות/מעריב ערבים" למען העולם כולו. כאשר יהודי מקבל על עצמו "עול מלכות שמיים" מדי ערב ובוקר, חובה שייתן מדעתו, מחשבתו ופעילותו לא רק למען עמו, אלא למען ארצו ועולמו.
הרב יהושוע גרינשטיין, חבר בארגון רבני "צהר" ומנהל הכשרה ושיבוצים במכון שטראוס-עמיאל של אור תורה סטון.
