אחד המאפיינים של המסורת היהודית הוא שילובם של המנהגים המעשיים בחגיגת החג. רוב החגים משופעים במסורת ומנהגים שונים הקושרים את החוגגים לאווירת החג, להיסטוריה, לטעמים ולריחות. מתכון דידקטי זה מבטיח הזדהות גם ברמה החווייתית עם ערכי היהדות ולא רק ברמה התודעתית. חג החנוכה משופע בסמלים, סיפורים טעמים וריחות. ננסה לעקוב יחד אחר המקורות למנהגים שונים אשר עצבו את החג במשך הדורות.
חנוכה– מקור השם והתאריך: "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו … וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים ויהללו לה' בשירים ובכינורות…ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחג את חנוכת המזבח ביום חמישה ועשרים לחדש כסלו שמונה ימים מידי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'" (ספר מקבים א' פרק ד). מקור השם הוא כאמור חנוכת המזבח אשר נעשתה על ידי יהודה המכבי, בכ"ה בכסלו.
8 ימים– מדוע נבחר דווקא מספר זה של ימים לחוג את החג?"ביום ההוא היה טיהור המקדש בעשרים וחמישה בחדש ההוא הוא חדש כסלו ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה…" (ספר מקבים ג' פרק י'). כלומר על פי מקור זה, חג החנוכה היה כנגד חג הסוכות החג היחיד בתנ"ך הנמשך שמונה ימים. מקור נוסף מזכיר את נס פח השמן.
מנורה– מנורת הזהב נעשתה על ידי משה עוד במדבר סיני והונחה במשכן. מצוות הדלקת נרות המנורה הייתה מוטלת על הכהן הגדול בלבד. בעת טיהור המקדש על ידי המכבים לא נמצאה מנורה במקדש ועל פי המסורת השתמשו המכבים ב"שיפודים של ברזל" ולאחר שהעשירו ציפו אותם בזהב. (מגילת תענית, מסכת מנחות כ"ח). חורבן בית שני על ידי הרומאים מסומל יותר מכל על ידי המנורה אשר מובלת בשבי על ידי טיטוס. זכר לכך ניתן לראות עד היום בשער הניצחון הנמצא בצרפת בו רואים את הרומאים לוקחים את המנורה מבית המקדש. עם הקמת המדינה נבחרה המנורה לסמל הרשמי של מדינת ישראל.
הדלקת נרות– "בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא). על פי מקור זה, הנס המרכזי, מלבד הניצחון על היוונים, הוא נס פך השמן אשר הספיק להדלקת המנורה במשך שמונה ימים. לזכר נס זה אנו מדליקים נרות שמונה ימים בחג החנוכה.
מכבים– בהבנת משמעות השם מכבים נחלקו דעות החוקרים ועד היום אין דעה אחת המקובלת על כולם. על פי ספר מכבים א' פרק ב' נקרא יהודה "יהודה המכבי" (גם אחיו זכו לכינויים: יוחנן הגדי, שמעון התרסי, אלעזר חורן, ויונתן חפוש). יש הסוברים (אברהם כהנא) כי השם מתייחס למקבת – פטיש כלי תקיפה המאפיין את יהודה. (סימוכין לכך מוצאים בשמו של המלך הצרפתי קרל מרטל =קרל הפטיש…). יש הסוברים (אהרון קמינקא) כי שם זה הוא שיבוש של מכבני אחד מגיבורי דוד (דברי הימים י"א י"ב). המסורת היהודית רואה בשם מכבי ראשי תיבות של המשפט "מי כמוך באלים ה'"
יהודית– אישה יהודיה אשר הסתננה למחנה האשורים אשר צרו על עירה, פיתתה את מפקד הצבא, הולופרנס, האכילה אותו מאכלי חלב וכאשר צמא השקתה אותו יין. לאחר שנרדם כרתה את ראשו וכך הביאה לתבוסת צבא אשור ולהצלת עמה. כזכר למעשה גבורתה ישנם מנהגים בחנוכה לאכול מאכלי חלב. ספר יהודית הוא אחד מן הספרים החיצוניים.
סופגניות/לביבות– המאכלים המסורתיים של חג החנוכה. נראה שנבחרו מאכלים אלו דווקא משום שמטגנים אותם בהרבה שמן, זכר לנס השמן אשר אירע ליהודים בעת טיהור המקדש.
סביבון: הסביבון הוא משחק ילדים המוכר גם בתרבויות אחרות,(אנגליה, גרמניה ועוד). במסורת היהודית הפך הסביבון למשחק הרשמי של חג החנוכה, ובהתאם לכך אף נכתבו על צלעותיו האותיות נ=נס ג=גדול ה=היה פ=פה (בגולה במקום "פ" נכתבה האות "ש"=שם). בספר "אוצר כל מנהגי ישורון" נכתב כי מקור המשחק הוא בתקופת היוונים כאשר גזרו היוונים לא ללמוד תורה, ובכל זאת למדו הילדים תורה וכאשר באו היוונים לאסור את לומדי התורה הוציאו הילדים סביבונים ושחקו בהם כאומרים לא למדנו תורה שחקנו בלבד.
הלל – רצף של מזמורי תהילים הנקראים יחד "הלל". מוסיפים מזמורים אלו בתפילות הנאמרות בשלושת הרגלים ובראש חודש – ימי שמחה. גם בחג החנוכה מוסיפים בתפילה הלל שלם, זכר לנס הניצחון על היוונים. לאחר קום המדינה קבעה הרבנות הראשית להוסיף תפילה זו גם ביום העצמאות ויום ירושלים.
על הניסים– תוספת המיוחדת לחג החנוכה ולפורים אותה מוסיפים בתפילת עמידה ובברכת המזון. תפילה זו משבחת את אלוקים על הניסים והגבורות והתשועות שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
מחלוקת בית הלל ובית שמאי– מחלוקת בין שני בתי המדרש המפורסמים הנוגעת לסדר הדלקת נרות חנוכה. לדעת בית הלל, ביום הראשון מדליקים נר אחד, בשני – שניים וכן הלאה עד היום השמיני בו מדליקים שמונה נרות ("מוסיף והולך"). לדעת בית שמאי, ביום הראשון מדליקים שמונה נרות, בשני – שבעה וכן הלאה עד שביום השמיני מדליקים נר אחד. ("פוחת והולך"). ההלכה נפסקה כדעת בית הלל.
פרסום הנס– במיוחד בחג החנוכה יש מצווה לפרסם את נס חנוכה ברבים. הדרך לכך היא להציב את החנוכייה במקום בולט בו יוכלו כולם לראותו. על פי ההלכה יש להציב את החנוכייה בחלון הפונה לרשות הרבים או בכניסה לבית מצד שמאל. (כך שהמזוזה מצד ימין החנוכייה מצד שמאל והנכנס לבית מוקף במצוות).
