כסליו הוא השם הבבלי של החודש השלישי,
ובמקרא – החודש התשיעי (עזרא י),
כי הוא תשיעי לניסן, ראש החודשים.
חג החנוכה
המקור ההיסטורי המתאר את מלחמות יהודה המכבי הוא ספר חשמונאים. ספר קדום זה, מתקופת בית שני, מתאר את ההתרחשויות של מלחמות המכבים מפיו של צופה בן התקופה. תיאור זה של המלחמה אינו מצוי בתלמוד, שם מודגש עניין הנס והדלקת הנר.
ספר חשמונאים א, ד
הקרב נגד גורגיאס
ויקח גורגיאס חמשת אלפים איש ואלף פרשים בחור, ויסע המחנה בלילה להתנפל על מחנה היהודים ולהכותם פתאום, ובני המצודה היו לו למורי דרך. וישמע יהודה וייסע הוא וגיבוריו להכות את חיל המלך אשר בעמאוס, כל עוד החיל מפוזרים מחוץ למחנה.
ויבוא גורגיאס אל מחנה יהודה בלילה, ולא מצא איש. ויחפש אותם בהרים, כי אמר בורחים הם מפנינו. וכאשר היה יום, נראה יהודה בעמק בשלושת אלפי איש, אולם מגן וחרב לא היה להם כאשר חפצו. ויראו את מחנה הגויים החזק מבוצר, ופרשים סובבים אותו, והם מלומדי מלחמה, ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו: 'אל תיראו מהמונם ומעברתם אל תפחדו. זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה וחילו. ועתה נקרא לשמים: אם יחפוץ בנו – יזכור ברית אבות והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום, וידעו כל הגויים כי יש פודה ומציל לישראל'.
וישאו הנוכרים את עיניהם ויראו אותם באים לקראתם. ויצאו מן המחנה למלחמה. ויתקעו אשר עם יהודה, ויתגברו ויגפו את הגויים. וינוסו אל העמק, וכל האחרונים כולם נפלו בחרב. וירדפו אחריהם עד גזר ועד ערבות יהודה, ואשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש.
וישוב יהודה ויחדל מרדוף אחריהם. ויאמר לעם: "אל תחמדו את השלל, כי המלחמה לנגדנו, וגורגיאס והחיל בהר קרוב לנו. ועתה עמדו בפני אויבינו והילחמו בהם, ואחרי כן תקחו שלל וקוממיות". עוד יהודה מדבר את הדברים האלה, וירא חלק נשקף מן ההר. וירא כי ניגפו וכי שורפים את המחנה, כי העשן אשר עלה הראה את אשר נהיה. וכאשר ראו את כל אלה, וייבהלו מאוד. וכאשר ראו הגויים את מחנה יהודה בעמק נכון לקרב, ויברחו כולם אל ארץ פלישתים. ויהודה שלל ובזז את המחנה, וייקח זהב וכסף רב, ותכלת וארגמן ורכוש רב. ובשובם שרו והיללו לשמים כי טוב כי לעולם חסדו. ותהי תשועה גדולה לישראל ביום ההוא.
המלחמה בבית צור
ומן הנוכרים נמלטו ויבואו ויגידו ללוסיאס את כל הקורות. וכשמעו הכול נבהל, וייחר לו כי לא היה כחפצו בישראל ולא נעשה הדבר אשר ציווה לו המלך. ולתקופת השנה אסף לגדודים שישים אלף איש בחור וחמשת אלפים פרשים להילחם בהם. ויבוא ליהודה ויחנו בבית צור, ויפגשם יהודה בעשרת אלפים איש. וירא את המחנה הכבד, ויתפלל ויאמר: "ברוך אתה מושיע ישראל, המשבית עברת הגיבור ביד דוד עבדך והמוסר מחנה פלישתים בידי יהונתן בן שאול ונושא כליו. הסגר נא את המחנה הזה ביד עמך ישראל, ויבושו בחילם ובפרשיהם. תן להם מורך לב ושבור אומץ חוזקם ורעדו בשברם. הפילם בחרב אוהביך ויהללוך כל יודעי שמך בתודה".
ויילחמו אלה עם אלה ויפלו ממחנה לוסיאס כחמשת אלפים איש, ויפלו לפניהם. וכראות לוסיאס את המכה אשר היתה בצבאו ואת האומץ אשר היה ליהודה, כי נכונים הם גם לחיות גם למות בגבורה – וייסע לאנטיוכיה, וירב לאסוף חיל שכירים לעלות עוד הפעם ליהודה.
ויאמר יהודה לאחיו: "הנה ניגפו אויבינו, נעלה לטהר את המקדש ולחנכהו". ויקהל כל המחנה ויעלו להר ציון. ויראו את מקדשנו שומם, והמזבח מחולל, והשערים שרופים, ובחצרות גדלים שיחים כמו ביער או כמו על אחד ההרים, והלשכות חרבות. ויקרעו את בגדיהם ויבכו בכי גדול ויעלו עפר על ראשיהם. ויפלו על פניהם ארצה, ויתקעו בחצוצרות התרועה, ויצעקו אל השמים.
אז יפקיד יהודה אנשים להילחם עם אשר במצודה עד אשר יטהר את המקדש. ויבחר כוהנים תמימים חפצי תורה, ויטהרו את המקדש ויוציאו את אבני השיקוצים למקום טמא. וייוועצו על מזבח העולה המחולל מה לעשות בו, ותיפול להם מחשבה טובה לנתוץ אותו לבל יהיה להם למוקש, כי הגויים טימאוהו. ויתצו את המזבח, ויניחו את האבנים על הר הבית במקום ידוע, עד אשר יבוא נביא להורות עליהן.
ויקחו אבנים שלמות על פי התורה, ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון. ויבנו את המקדש ואת פנים הבית, ואת החצרות קידשו. ויעשו את כלי הקודש חדשים, ויביאו את המנורה ואת מזבח העולה והקטורת ואת השולחן להיכל. ויקטירו על המזבח ויעלו את הנרות אשר במנורה, ויאירו בהיכל. וישימו על השולחן לחם, ויורידו את הפרוכות ויכלו את כל המעשים אשר עשו.
וישכימו בבוקר בעשרים וחמישה לחודש התשיעי, הוא חודש כסליו, בשנת מאה וארבעים ושמונה (שהיא שנת 162 לפנה"ס). ויקריבו קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש אשר עשו. בעת וביום אשר טימאוהו הגויים, בעצם היום ההוא חנך בשירים ובנבלים, בכינורות ובמצלתיים. וייפול כל העם על פניו, ויתפללו ויודו לשמים אשר עשה אתם טוב. ויעשו את חנוכת המזבח שמונה ימים, ויקריבו עולות בשמחה, ויקריבו זבח שלמים ותודה. ויפארו את פני ההיכל בעטרות זהב ובמגינים קטנים, ויחנכו את השערים והלשכות, ויעשו להם דלתות. ותהי שמחה גדולה מאוד בעם, ותסר חרפת הגויים.
ויקיים יהודה ואחיו וכל קהל ישראל להיות ימי חנוכת המזבח נעשים במועדם מדי שנה בשנה, ימים שמונה, מיום עשרים וחמישה לחודש כסליו בשמחה וגיל. ויבנו בעת ההיא את הר ציון מסביב, חומה גבוהה ומגדלים חזקים, לבל יבואו הגויים וירמסום כאשר עשו. ויעמידו שם חיל לשמרו, ויבצרו את בית צור לשמרה להיות מבצר לעם בפני אדום.
מצוות נר החנוכה
הסוגיה התלמודית עוסקת בחג החנוכה מנקודת מבט אחת: הדלקת נר חנוכה. הסוגיה במסכת שבת מגדירה את מצוות הדלקת הנר, ובסופה – בתשובה לשאלת הגמרא "מאי חנוכה?" – מוסבר עניין החג, הניצחון על היוונים, ועניין נס פך השמן, שבגללו מדליקים את נרות החנוכה.
מסכת שבת דף כ"א, ע"ב
הלכות חנוכה – ספר התודעה
בימי בית שני, כשפשטה מלכות יוון על ישראל, גזרו גזרות לבטל את הדת: שלא ילמדו תורה, שיאכלו חזיר, ושיבטלו מקווה ומילה ושבת ועבודת הקרבנות בבית המקדש. והיו ישראל בצרה גדולה.
וכאשר נתנו אבותינו אל לבם למסור את נפשם לקיים את התורה, ריחם עליהם ה' אלוקי אבותם והקים להם את בני חשמונאי החסידים, שקמו להילחם ביוונים וניצחום. ונכנסו לבית המקדש, וטיהרו את הבית מכל טומאת עבודה זרה שהכניסו שם הגויים.
וכשבאו לחדש את עבודת בית המקדש, לא מצאו שמן טהור להדליק במנורה, כי אם פך שמן שהיה בו כדי להדליק לילה אחד. ונעשה להם נס, והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שעשו להם שמן טהור חדש. הערב שבו חידשו את הדלקת המנורה היה אור ליום כ"ה בכסליו. ולזכר הנס שהגביר אותם הקב"ה על השונאים, ולזכר שמחתם שחזרו לקיים את התורה במסירות נפש, ולזכר הנס שעשה להם – שהספיק השמן שמונה ימים במקום יום אחד – קבעו בית דינם של חשמונאים את שמונת הימים שמיום כ"ה בכסליו ואילך, לימי חנוכה – להודות ולהלל ולהדליק נרות בבתים.
התפילה בחנוכה
שמונה ימים אלה אומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון. ואם לא אמר – אין מחזירים אותו. ואומרים "הלל" שלם בתפילת שחרית, ומברכים על ההלל כל ישראל, גם מי שאינו מברך על אמירת הלל בראש חודש. וקוראים בתורה להזכיר חנוכת המזבח.
מצווה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית זך ובפתילות של צמר גפן, מפני שאורם זך, והוא זכר לנר המנורה שהדליקוהו בשמן זית. אבל גם כל שאר השמנים והפתילות שאורם זך ואינו מהבהב – כשרים להדלקה. וכן כשר הנר שעושים משעווה, מחלב או מפרפין.
הנר שנותן בו השמן והפתילה צריך שיהא מהודר, משל מתכת או משל זכוכית, מצוחצח ונקי. נר של חרס אינו כשר להדלקה אלא פעם אחת, בעודו חדש. הדליק בו פעם אחת, נעשה מאוס ואינו כשר להדלקה למחרת.
פתילה שהדליק בה לילה אחד, מותר מן הדין להדליק בה גם למחר, וכן הדין במותר השמן או בשיירי נר השעווה והפרפין, שמותר להשתמש בהם לנר חנוכה של מחר.
במה מדליקים – מקורות
* שמן זית – שבת כג, ע"ב רוקח ועוד; רמ"א תרעג, א * זכר לפך השמן – מאירי שבת ועוד * צמר גפן – חיי אדם קנד * נר שעווה וכו' – טושו"ע ורמ"א תרע"ג, א * הנר שנותן בו השמן – טושו"ע שם ג, באה"ט בשם סדה"י, ומשנ"ב שם * פתילה שהדליק בה לילה אחד – שם ד, ממסכת סופרים כ (וע' מאירי, כלבו, ד"מ)
מקום ההדלקה
מדליקים נרות בבתים, במקום שייראו לעוברי דרכים כדי לפרסם את הנס. ובימי אבותינו, שלא היו בבתים חלונות פונים לרשות הרבים, תיקנו להדליק בפתחי בתיהם או בפתחי חצריהם הפונים לרשות הרבים. וכיום נוהגים רוב ישראל להדליק בחלונות הפונים לרחוב, ובזה מתקיימת תקנת חז"ל. היו בביתו הרבה חלונות וכולם פונים לרחוב – מדליק בחלון אחד בלבד. אבל אם החלונות פונים לשני רחובות שונים – מדליק בשניהם, שהעוברים ברחוב אחד אינם יודעים שהדליק בחלון הפונה לרחוב השני.
עיקר התקנה היתה להדליק בכל ערב משמונה הימים האלה נר אחד לכל משפחה. חזרו והוסיפו למהדרין במצוות, כפי מנהג כל ישראל, להדליק בערב הראשון נר אחד ובכל ערב מוסיף נר והולך עד שהוא מדליק שמונה נרות בערב השמיני. בני ספרד ועדות המזרח מדליקים מנורת חנוכה אחת לכל בני הבית, ובני אשכנז המהדרים מדליקים מנורת חנוכה לכל זכר מבני הבית. ואף על פי שגם נשים היו באותן הגזרות, בכל זאת לא נהגו להדליק מנורה בנפרד אלא כשאין אנשים בבית.
לילה ראשון מדליק נר אחד, ומוסיף בכל לילה נר אחד, ובלילה השמיני מדליק שמונה נרות (זוהי דעת בית הלל, וכן הלכה. ונתנו סימן בדבר: חנוכה – ראשי תבות – ח נרות והלכה כבית הלל).
היתה לו מנורה קבועה עם שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת מוסיף עליו שכנו משמאל ומדליק אותו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול. וכן בכל לילה, שמוסיף תמיד מצד שמאל ובו מדליק תחילה, והולך ומדליק משמאל לימין.
וטעם הדבר, מפני שהנר הנוסף הוא חביב יותר, כי הוא זכר להתגברות הנס שנראתה באותו היום, לכן מדליק בו תחילה. וכן הוא כלל בכל דבר של מצווה, שכל פינות (פניות) שפונים, אין פונים אלא לצד ימין.
הנרות יהיו דולקים בשורה אחת שווה, לא אחד גבוה ואחד נמוך, אחד נכנס ואחד יוצא, ולא בעיגול. אם אין דבר המפסיק בין נר לנר ונראים כמדורה – לא יצא ידי חובתו. וכן צריך שיהיה רווח מספיק בין נר לנר כדי שלא תאחז להבה של זה בשל זה, וכדי שחומו של נר זה לא ימיס את השעווה או החלב של זה.
כיצד מדליקים – מקורות
* מוסיף והולך – שבת כא, ע"א, טושו"ע תרעא, ב; אבודרהם * סדר ההדלקה וטעם הדבר – טושו"ע תרעו, ה * כל פינות – יומא טז, ע"ב * בשורה ובשווה וכו' – טושו"ע ורמ"א תרעא, ד; משנ"ב שם
ברכות ההדלקה
בלילה הראשון, קודם שמדליק מברך שלוש ברכות: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם .. להדליק נר של חנוכה; בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה; בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה' – ומדליק. ובשאר הלילות מברך שתי הברכות הראשונות בלבד ואינו מברך 'שהחיינו'. נאנס ולא הדליק נר חנוכה בלילה הראשון – מברך 'שהחיינו' בפעם הראשונה שהוא מדליק.
נוהגים להדליק בכל לילה נר אחד נוסף על נרות חנוכה, והוא הנקרא 'שמש', כלומר נר זה מותר להשתמש בו, לראות לאורו, להדליק ממנו לאחרים וכיוצא באלה, ואילו נרות חנוכה אסור להשתמש לאורם כל זמן שהם דולקים למצווה. לפיכך מדליקים את השמש, כדי שלא יבוא להנות מן המצווה אלא ממנו בלבד. וקובעים מקום מיוחד לנר השמש, ולא יעמוד בשורה אחת עם שאר הנרות כדי שיהא ניכר שנר זה אינו מן המצווה. וראוי להקפיד שיהא גם אור אחר בבית חוץ מן הנר הנוסף.
נוהגים שאין מדליקים מנר לנר, כלומר, אין משתמשים בנר חנוכה, אפילו להדליק ממנו לנר אחר באותה מנורה, אלא מדליק את כולם בנר השמש או בנר אחר.
בשעת ההדלקה צריכים שיהיו כל בני הבית נאספים, לפרסום הנס.
אחר שהדליק הנר הראשון, בעוד הוא מדליק שאר הנרות, אומר "הנרות הללו" וכו'. גמר להדליק – שרים פזמוני חנוכה, איש איש כמנהגו.
ברכות ההדלקה – מקורות
* הברכות – טושו"ע תרעו, א * אור נוסף – טושו"ע תרעג, א; וע"ש במשנ"ב ובאה"ל * נוהגים שאין מדליקין מנר לנר – רמ"א תרעד, א * נאספים בני הבית – חיי אדם קנד, כ. וע' משנ"ב תרעב סק"י * 'הנרות הללו' – תרעו, ד; רש"ל, מובא במשנ"ב שם
שעת ההדלקה
זמן הדלקת נר חנוכה מיד בצאת הכוכבים, ואולם בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, כל זמן שבני ביתו נעורים. ורבים נוהגים כמנהג הגר"א – להדליק נר חנוכה עם שקיעת החמה ולפני מעריב. נאנס ולא הדליק עד שעה מאוחרת מאוד, והכול ישנים ואי אפשר להקיצם וכבר אין פרסום הנס – מדליק ואינו מברך. עבר הלילה ולא הדליק – אין לו תשלומים, ומדליק למחר כשאר כל אדם.
חצי שעה קודם זמן הדלקת הנר, אסור לאכול אכילת קבע ולשתות כל משקה משכר. ומשהגיע זמן ההדלקה – אפילו ללמוד תורה אסור עד שידליק נר חנוכה, ומיד כשיצאו הכוכבים מתפלל מעריב ומדליק. ויש אומרים שמתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים או לאחר ההדלקה, שהדלקה בזמנה עדיפה.
הנרות חייבים לדלוק חצי שעה, לפיכך צריך בשעת ההדלקה ליתן שמן שיספיק כדי חצי שעה. והמדליקים עם שקיעת השמש צריכים ליתן שמן כדי הדלקה לחמישים דקות לפחות, דהיינו חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.
הדליק הנרות ולא נתן בהם שמן כדי מחצית השעה, אפילו הוסיף שמן בשעת ההדלקה – לא יצא ידי חובת מצוותו, אלא מכבה ומדליק פעם שנייה (ללא ברכה). לפי שעיקר מצוות נר חנוכה בשעה שהוא מדליק, וכבר משעת ההדלקה צריך שיהא בנר שיעור שמן לחצי שעה.
נתן שמן יותר מן השיעור – מותר לכבות את הנרות אחר חצי שעה כדי שיישאר להדלקה של מחר או ליהנות ממנו הנאה אחרת, וראוי להתנות מלכתחילה שיוכל ליהנות מן המותר. ויש אומרים שאין לכבות את הנרות אלא בשעת הדחק. שאריות הפתילות בלילה האחרון – אסור ליהנות מהן אלא עושה להן מדורה ושורפן; אבל אם התנה עליהן מלכתחילה – מותר.
נר שכבה בתוך זמן שיעורו – ראוי להדליקו שנית, ואינו מברך עוד פעם. ואם לא חזר והדליקו – יצא ידי חובתו.
נר חנוכה – כל זמן שהוא דולק, אפילו לאחר חצי שעה, אסור להשתמש לאורו, וכן אסור לטלטלו ממקומו, אלא מכבה אותו תחילה ואחר כך עושה בו שימושו.
בערב שבת מדליקים תחילה נר חנוכה ואחר כך נר שבת, וצריך שייתן הרבה שמן בנר כדי שידלקו חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
במוצאי שבת עושים תחילה הבדלה על היין ואחר כך מדליקים. ויש אומרים להיפך, וכל אחד נוהג כמנהג אבותיו. ובבית הכנסת, המנהג שמדליקים נרות חנוכה קודם ואחר כך מבדילים.
שעת ההדלקה – מקורות
* מיד בצאת הכוכבים – טושו"ע ריש, סי' תרעב * בדיעבד – שם, סעיף ב ובאחרונים * חצי שעה קודם הזמן – אחרונים. ע' משנ"ב שם סקי; ושעה"צ אות יד * יתפלל מעריב וידליק – ע"ש משנ"ב סקא ובבאה"ל. וי"א – מהרב מרדכי אליהו שליט"א (וע"ש בשע"ת) * מנהג הגר"א – שם, וכ"ה דעת כמה מהראשונים, ע' בבאה"ל שם * הנרות צריכים שיהו – שו"ע תרעב, א ב ובאחרונים * הדליק הנרות ולא נתן בהם שמן – תרעה, ב ובמשנ"ב שם * נתן שמן יותר מהשיעור – תרעב, ב; מג"א תרעז, י ועוד – הובאו במשנ"ב תרעב, ז. וי"א – מהרב מ' אליהו שליט"א * שאריות הפתילות – תרעז, ד (ומותר השמן העודף מכשיעור דינו כדלעיל – משנ"ב שם) * נר שכבה – תרעג, ב וברמ"א שם; משנ"ב סקכ"ז בשם אחרונים * נר חנוכה… – רש"ל; מג"א תרע"ב סעי' ב (ודלא כמשמעות הלשון בשו"ע), דה"ח – מובא במשנ"ב ושעה"צ שם * בערב שבת – תרעט * במוצאי שבת – תרפא, ב משנ"ב ובאה"ל שם (ע' ס' האשכול).
הכל חייבים בנר חנוכה, אנשים ונשים. וקטן בן תשע, אם אין מדליקין עליו – אף הוא חייב בהדלקת הנר.
בן אצל אביו מדליק בפני עצמו, וייתן כל אחד נרותיו במקום מיוחד. ונהוג בקהילות הספרדים שאינו מדליק, אלא ראש המשפחה מדליק עבור כל המשפחה.
אורח שנמצא בבית, אם יש לו מקום מיוחד בבית – מדליק בפני עצמו (ויש אומרים שאם מדליקים עליו בביתו – ידליק ללא ברכה), ואם לאו – משתתף בפרוטות עם בעל הבית ויוצא ידי חובתו בהדלקת בעל הבית. ואם יש לו נר – ראוי שידליק בעצמו.
בבית הכנסת מדליקים נר חנוכה בין מנחה למעריב ומברכים על ההדלקה. הדליק נרות בבית הכנסת ובירך – בא לביתו, חוזר ומדליק בברכה (וכן יש להדליק כל מקום שמתאספים שם אנשים בקביעות, משום פרסום הנס). המדליק בבית הכנסת מניח נרות חנוכה בכותל דרום.
מקום שמדליקים בו כמה אנשים, חייבים לתת רווח ניכר בין נרות של זה לנרות של זה כדי שיהא ניכר כמה נרות מדליק כל אחד.
מצוות נר חנוכה, מצווה חביבה היא עד מאוד. וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה – שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.
"אם אין לו אלא פרוטה אחת, ולפניו קידוש היום (של שבת) והדלקת נר חנוכה – מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה לפני היין לקידוש היום. הואיל ושניהם מדברי סופרים – מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זיכרון הנס" (רמב"ם, סוף הלכות חנוכה).
מי חייב להדליק – מקורות
* הכל חייבים – טושו"ע תרעה, ג ורמ"א שם; תרעז, ב וע"ש במשנ"ב * בן אצל אביו – מחלוקת המחבר והרמ"א, תרעא, ב * אורח – תרעז, א; מג"א ומשנ"ב * בבית הכנסת – רמ"א תרעא, ז * כל מקום שמתאספים – נלמד מהא דביהכנ"ס. וע' שו"ת מנח"י ח"ו ושבה"ל ח"ד סה, שאין לברך על הדלקה זו. 'וטוב להתפלל שם ערבית ולהדליק לפני התפילה' – הרב מרדכי אליהו שליט"א * רוח נכר – רמ"א תרעא, ב * מצות נר חנוכה… – רמב"ם, סוף הלכות חנוכה
הדלקה בבית הכנסת
מדליקים בבית הכנסת לפני תפילת ערבית ומברכים על ההדלקה, וחוזר כל אחד ומדליק בביתו, ואין יוצאים בנרות שהדליקו בבית הכנסת. ואף על פי כן יש אומרים שמי שבירך בבית הכנסת בלילה הראשון – לא יחזור ויברך "שהחיינו" בביתו. בבוקר בשחרית חוזרים ומדליקים בבית הכנסת, ואין מברכים.
