"בשנה שעברה היינו בצד שלך!", "הפעם כל האחים שלי אצל ההורים, אין מצב שאנחנו לא שם!", משפטים כאלה שגורים בפינו כבר כל החורף. דבר אחד לכולם ברור: ליל הסדר חוגגים בקרב המשפחה. מה יש בחג הזה שעושה אותו משפחתי ומאחד? האור החיים הקדוש (על שמות לה, ה) מלמד אותנו שלכל פרט הלכתי יש יסוד מהותי שמחיה אותו, וכשמקיימים את המצווה פועלים גם ב'מושכל' כדבריו. הלכות ייחודיות נאמרו בקורבן פסח לעומת קורבנות אחרים, ננסה לעמוד על חלקן ולפענח את המהות של מצוות קורבן פסח, ומתוך הקורבן הזה- את האופי של החג.
- כמה ימים לפני שחיטת הפסח, צריך להימנות עליו. פירוש הדבר שקובעים מראש את זהות האוכלים מן הקורבן. הקורבן צריך להיות מוקרב למזבח מתוך קבוצת אנשים שהתאחדה לשם כך, אין לאכול את הפסח בשתי חבורות וכן אסור ללכת באמצע הסדר מחבורה לחבורה כדי לא להפריד את אחדות החבורה. ערך זה דומיננטי ומרכזי בפסח. אגב, השלכה של דין זה הוא ההיתר לשבת 'מעורב' גברים ונשים כשנמצאים בחֵיק המשפחה (אוצר הגאונים סוכה, נב; דרך פיקודיך לה, ח; אגרות משה אורח חיים א, מא, קב).
- הימנעות מהקרבת קורבן פסח היא עוון חמור, שכן זו אחת משתי מצוות ה"עשה" היחידות בתורה אשר על ביטולן העונש הוא כרת (גם ברית מילה). המשמעות הפשוטה של כרת מופיעה בפסוקים: "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (בראשית יז, יד), להיפרד מהעם. אנחנו חיים בדור בו העצמת הפרט היא הדבר הכי חשוב. 'איש המעלה' זה מישהו שלא משתייך לאף קבוצה, הוא על-מגזרי, א-קהילתי, על-משפחתי, אינדיבידואליסט ברמ"ח איבריו. לעומת זאת, בראיית התורה, מצב של פרט תלוש הוא העונש הכי חמור, "ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" (ויקרא יז, ד) – היזהר! אתה לא תהיה חלק מהעם. ואם אתה לא מקיים פסח – אתה לא משלנו, ראו את הנתונים על ליל הסדר בחברה הישראלית: פסח וברית מילה הן מהמצוות הנפוצות ביותר בעם היהודי, אפילו בחלקים שאינם דתיים. 98% עושים ברית מילה (ישראל היום, 2017), 94% עורכים ליל הסדר (ווינט, 2012). גם יהודי 'רחוק' מבִין כי אלו מצוות המשייכות את האדם באופן מובהק לעם ישראל. לא לחגוג פסח פירושו לא להכיר בייחודיות של העם הנבחר, לידת עם ישראל ביציאת מצרים, לכן אדם כזה מנתק את עצמו בידיים מכלל ישראל. אכילת קורבן פסח אפוא, היא הדרך של האדם הפרטי להתאחד עם נשמת האומה.
- באופן הכנת הקורבן לאכילה קיים דין ייחודי והוא החובה לצלות את הפסח, קיים איסור לבשלו או לאכלו נא. בראיון עם אחד השופטים במאסטר-שף ברדיו, הוא אמר שהתכונה המיוחדת בצלייה לעומת שאר האפשרויות היא שהצלייה מלכדת את הבשר וגורמת לו לשמור על טעמו בתוכו בלי בזבוז כלפי חוץ. גם כאן מתבטאות הלכידות והאחדות. בשר הקורבן הוא משל לחוגגים, ששומרים על הטעם והחוויה המשפחתית פנימה.
- באכילת הקורבן אסור לשבור עצם ממנו, שכן השבירה מבטאת פירוד. העצם היא החלק הפנימי, היסודי. כך גם המשפחה היא הגרעין היציב שאליו חוזרים ואותו לא שוברים. נוסף על כך, אין לאכול הפסח אחר חצות, רגע הפילוג בין חלקי הלילה. מסביר המהר"ל מפראג (נצח ישראל, פרק כה) שהלילה מסמל את הרגעים הקשים והמאתגרים. כשקשה לנו, גובר כוח הפילוג. בגלות הפילוג מקבל צורה לאומית-פיזית, אבל בחיים של כל אחד ואחד מאיתנו כשקשה יש פוטנציאל של פירוד רוחני. לכן אנחנו מצווים דווקא בלילה על האחדות והשלום.
נמצאנו למדים שפסח הוא חג ההכרה בלאומיות שלנו. איך מתחברים לכל העם? במעגלים. האומה היא אוסף עדות, העדה היא אוסף קהילות והקהילה היא אוסף משפחות. המעגל הפנימי ביותר הוא המשפחה, דרכה מתכללים בנשמת האומה. פסח הוא חג משפחתי במנהג כלל ישראל וגם מבחינת מחשבת התורה.
לסיום, הקדוש ברוך הוא (דרך 'שָׂריה, ראשיה ויועציה') זימן לנו תקופת בחירות והקמת ממשלה סמוך לחג הפסח, חג האחדות בעם ישראל. בורא עולם שולח רמז דק לעיתונאים, לפוליטיקאים, אבל גם לנו כחברי קבוצות וואטסאפ: להרבות אחדות, לזכור שכולנו שייכים לעם ישראל, להתלכד ולא להפריד. יחד כולם – קדושה.
כותב המאמר: הרב חנן שוקרון
רב קהילת 'ירושלמי-נחלים' פתח תקווה
