האם לצד בית המקדש השלישי שיבנה יוקצה מקום למוסלמים להתפלל? הרב בניהו כותב על מפגשים עם אנשי דת מוסלמים, על שאלות מקוריות ועל חשיבותם של המפגשים
בשנים האחרונות מתרבים מפגשים של רבנים עם אנשי דת מוסלמים ונוצרים וגם מדתות נוספות. הציבור הכללי האמון על הידברות כדרך לפתרון סכסוכים אינו זקוק להסברים על חשיבות העניין, בוודאי כשהידברות עשויה להוריד את גובה להבות הסכסוך ולהרבות בסובלנות. התקווה היא כי אם הדבר יתקיים במישור הדתי, הוא עשוי להקרין גם על המישור הפוליטי.
יחד עם זאת חלקים נרחבים בציבור הדתי אינם נלהבים ממפגשים אלו, ולחלק אף קשה לקבלם תוך הבעת התנגדות עזה. ההתנגדות נובעת מההכרה כי עם ישראל נאבק במשך שנים רבות על קיומו הרוחני מעבר למאבק על קיומו הפיזי. גם היום האיומים במישור הרוחני – תרבותי נותרו גדולים (אם לא גדלו),
ואם כך מדוע ליצור מגע עם אנשי דתות, במיוחד דתות העוינות את דת ישראל? הרי לכאורה במפגשים אלו אנו נותנים לגיטימציה והכשר למעשיהם נגדנו בעבר ואולי גם בהווה!
גם מי שיטען שלאורך כל הדורות היו מפגשים בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם, וכך גם בדורות האחרונים, הרי שיש מקום לטעון כי מפגשים אלו היו כפויים וחכמים לא הגיעו אליהם מיזמתם.
נראה לענ"ד כי בסוגיה זו אנו צריכים לחזור כיום למשנתו של אברהם אבינו שיזם מפגשים עם עכו"ם. הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית מסביר כי ספר זה פותח את התורה משום שבו אנו לומדים דרך ארץ ומידות טובות מאבות האומה, ובמיוחד ביחסם לאנשים שהיו רחוקים מאד מאמונתם. משנתו של אברהם אבינו בנויה על היסוד שכולנו בני אב אחד, כשהאמונה בה' חוצה גבולות ולאומים. גם הבחירה באברהם מטרתה הייתה להעמיד עם שיפיץ בעולם את מציאותו של הקב"ה.
ביציאת מצרים נוצרה ההבדלה בין ישראל לעמים- "אשר בחר בנו מכל העמים", כשתהליך ההתקרבות אל העמים הוא איטי ומסובך וכרוך בהתגברות על משקעי העבר וביכולות מיוחדות.
יחד עם זאת, מי שמאמין שאנו בעצומו של תהליך גאולה, מתוך חזרת עם ישראל לארצו, הקמתה של מדינת ישראל ועוד, לא יכול שלא לקחת חלק בתהליך הכשרת הקרקע לתפקיד החשוב ביותר שלמענו ה' בחר בנו: "עם זו יצרתי תהלתי יספרו", ומכאן גם החשיבות במגשים עם בני דתות אחרות בזמן הזה.
החשש שמא מפגשים אלו יובילו למתן לגיטימציה לדתות או להטמעות איננו רציני. הדתות האחרות הקיימות כיום בעולם אינן זקוקות לנו מאחר והם כבר מקיפות עשרות מליוני אנשים. זאת ועוד: ההתבוללות וההיטמעות של יהודים רבים, הוא תהליך שמתרחש ממילא ללא כל קשר למפגשים הללו, ואין טעם וצורך לקשור בין הדברים.
הדיאלוג חשוב במיוחד עם אנשי הדת המוסלמית, מאחר וכיום עיקר המאבק שלנו הוא מול העולם המוסלמי. אם בעבר העולם הנוצרי היה עוין בעיקר ליהודים בעוד המוסלמים היו סבלניים יותר, כיום הקערה התהפכה.
במפגשים עם אנשי דת מוסלמים מתברר כי הדת המוסלמית קרובה אלינו בנושאים רבים. יש שיאמרו שהם לקחו מאיתנו, וייתכן בהחלט שזו המציאות. כך או אחרת, רוב הרבנים אינם מכירים את האיסלאם בצורה יסודית, והמפגשים מסייעים מאד להיכרות זו.
הקרבה הדתית בין היהדות לאסלאם מתקיימת במספר רבדים:
א. עיקרי אמונה– המוסלמים אינם עובדי עבודה זרה במישור ההלכתי. כמונו הם מאמיני הייחוד, כשההבדל המרכזי בין שתי הדתות הוא סביב האמונה בתנ"ך ובנבואת משה רבנו.
ב. הלכה מעשית- האיסלאם דוגל בהלכה מעשית. באיסלאם קיימת התייחסות לכל מישורי החיים. באחת ההזדמנויות ספר לי אחד הקאדים כי הוא נועל בבוקר נעל ימין ואחר כך נעל שמאל וכן על הקפדתו ליטול ידיים בבוקר. אמרתי לו שנראה לי שאני יודע מהיכן הנהגות אלו הגיעו אליהם…
ג. רבנים ופולטיקה- המוסלמים אינם סולדים מעיסוק של אנשי רוח ודת בפוליטיקה. סלידה כזו קיימת למשל בנצרות. גם באיסלאם חושבים כי על איש הדת להביע את דעתו ולהשפיע בכל תחומי החיים, ובכלל זה בפוליטיקה. גישה זו מזכירה מאד את הגישה היהודית.
ד. המשפחה- בדת המוסלמית קיימת חשיבות עליונה לתא המשפחתי. גם שם קיימים ערכים של נאמנות, צניעות, כבוד אב ואם ועוד. כל אלה משותפים ומוטמעים בשתי הדתות.
האבסורד הוא שלמרות כל קווי הדמיון, אנו נמצאים במאבק קשה ומר עם הערבים שרובם בני הדת המוסלמית על קיומנו כאן בארץ ישראל.
מפגשים עם אנשי דת עשויים להוריד את מפלס האיבה, מאחר והדתות באופן כללי (למעט יוצאים מן הכלל) מתנגדות לאלימות. אם נגיע להסכמות ושיתופי פעולה, ייתכן ונוכל להפיק תועלת מעשית ממפגשים אלה. לא ייתכן שרק מדינאים, מדענים, כלכלנים ושאר בעלי מקצועות ותפקידים ייצרו קשר עם אומות העולם, בעוד הרבנים ואנשי הרוח שאמורים לתת כוון לחיי האנושות יתגדרו בד' אמותיהם. אדרבה, אסור לנו לחשוש מכל מגע עם גויים, רק משום שהגלות המרה כפתה התנהגות כזו על אבותינו.
גם אני השתתפתי בשנים האחרונות במספר מפגשים וסמינריונים עם אנשי דת מהארץ במסגרת ארגון קד"ם- קוד דתי מפייס. בראש הארגון עומד ד"ר רון קורניש המוסר נפשו על האידיאל הגדול של קשר בין אנשי דת. המפגשים הללו העשירו אותי במספר תחומים:
א. שיפרתי את היכולת לדבר עם אנשים רחוקים מעולמי.
ב. הכרתי עולמות אחרים, דעות ואורחות חיים.
ג. התחלנו ליצור מסגרת לשיתוף פעולה מעשי שעשוי להקטין את האיבה.
חשוב להדגיש כי במהלך המפגשים הרבנים לא חששו להביע את דעותיהם בצורה מפורשת וברורה, וכולנו נהגנו כיהודים החיים במדינתם וגאים באמונתם. יש לציין כי התנהלות זו עוררה הערכה גדולה מן הצד השני.
לדוגמא: באחד המפגשים דיברתי על הקמת בית המקדש השלישי, שאנו מקווים שייבנה במהרה. הראנו למוסלמים את המקורות על קיומו של המקדש ועל חשיבותו. אחד מן הנוכחים המוסלמים שאל לתומו: "אם יקום המקדש, האם בסמיכות אליו יוקצה מקום למוסלמים להתפלל, שהרי אנחנו מאמינים באותו א-ל?". השואל הוסיף ואמר כי אם יוכיחו לו שבתי המקדש היו קיימים, הוא אף יסכים לבנין המקדש השלישי. אינני תמים לחשוב שמשפט זה מייצג את המוסלמים כולם, אולם אני חושב שכיוון שהגאולה האחרונה מגיעה בדרך הטבע והיא קמעא קמעא, הרי שעלינו להשתדל לתרום את חלקנו הקטן בבנין הגדול שעתיד לקום בגאולה שלמה.
הרב בניהו ברונר הוא רב הקהילה הדתית לאומית בקרית אתא ולוקח חלק במפגשים של אנשי דת ורוח מדתות שונות במסגרת ארגון קד"ם.
