"וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לה': וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אלוקיכם" (ויקרא יט כג- כה)
את המילה ערלה מפרש רש"י "אטימה" כלומר הפרי כאילו חסום בפנינו, ומכאן שכל פרי שצמח בשלושת השנים הראשונות לנטיעת העץ, הרי הוא אסור באכילה ובהנאה. איסור ערלה מן התורה נוהג בארץ ישראל ובחו"ל נוהג איסור זה כהלכה למשה מסיני. לכן ספק ערלה בארץ ישראל לחומרא (כמו כל ספק דאורייתא) ובחו"ל לקולא (רמב"ם ספר המצוות לא תעשה קצב .מאכלות אסורות י י)
בעבר היו העצים נותנים פרי משמעותי רק לאחר שלוש שנים, מה שגרם לכך שפירות ערלה היו נדירים בשווקים, ולכן כל פרי שלא היו יודעים בו אם ערלה הוא אם לאו, היה נחשב רק ספק ערלה ולכן בחו"ל היה מותר באכילה. זו גם הסיבה בגללה המודעות לנושא הערלה חלשה מאוד, שכן היא לא עברה במסורת מאבותינו. בימינו עם שיטות הגידול והטיפוח המודרניות, ניתן להשיג פירות בכמות וברמה מסחריות, גם בשנה השנייה והשלישית לנטיעת העץ. מכאן שכיום פירות ערלה מצויים יותר בשווקים, ומדובר בבעיה מעשית לכל הדעות. דבר זה מעלה את השאלה האם ניתן לקנות פירות בשוק כאשר לא ידוע האם הפירות הם ערלה או לא? וכן האם ניתן להסתמך על רוב הפירות שאינם ערלה (כשרק פירות בודדים שרוב הפירות הם ערלה)?
בשאלה זו נחלקו גדולי הפוסקים: יש שהעמידו את הספק על השאלה מהיכן הגיעו הפירות, ולכן בסוג כזה של ספק הולכים אחרי הרוב, ומכאן שלפי דעה זאת ניתן לקנות פירות בשוק על סמך הרוב המותר הנובע מהכלל ההלכתי : "כל דפריש מרובא פריש" (כל מה שפרש ממקום שאינו ידוע, כנראה פרש מהמקומות הכשרים שהם הרוב) (חזון איש יו"ד לז יג יד כה . יביע אומר ו יו"ד כד) .
לעומתם יש פוסקים שמעמידים את הספק עוד בשעת הקטיף שבו הקוטפים לא ידעו (או לא רצו לדעת) אם הוא ערלה או לא. כאשר הספק על הפרי הוא כבר במקום גידולו הקבוע, הרי שלא מסתמכים על הרוב אלא על הכלל ההלכתי הקובע שכל קבוע "כמחצה על מחצה". כלומר, מאחר שהתשובה על השאלה האם הפרי הוא ערלה או לא היא שיש 50% סיכוי שהוא ערלה ו 50% סיכוי שאיננו ערלה, אנו מתחשבים במקומות אחרים שהם הרוב (שאינם ערלה), והפרי הרי לא הגיע ממקומות אחרים (שהרי הקוטף יודע בדיוק מהיכן הגיע הפרי). כך פסק הגר"ש גורן זצ"ל כרב ראשי לישראל והנהיג ברבנות הראשית מחלקה מיוחדת של אגרונומים ואנשי מקצוע שמכינים רשימות מדויקות היוצאות בכל שנה, ובהם שמות בעלי המטעים והפרדסים שהם ערלה כדי שלא יקנו מהם סיטונאים ורשתות השיווק שיש להם תעודות כשרות. (כך גם פסק הגרי"ש אלישיב בידיעון המכון לחקר החקלאות ע"פ התורה).
לשיטה זו מותר לקנות פרי שהוא ספק ערלה רק כאשר רוב מוחלט של הפרי אינו ערלה. זהו מצב שבו רק מיעוט קטן אסור (מיעוט שאינו מצוי), ומיעוט שכזה הסיכוי שיגיע לידי הלקוח הוא אפסי.
דבר זה מעלה את השאלה מהי הגדרת מיעוט המצוי שאוסרת פרי שהוא בספק ערלה?
יש מי שפסק שמיעוט של 10% הוא מיעוט המצוי (משכנות יעקב טו ועוד), ויש שפסקו 5% הוא מיעוט המצוי (הגרי"ש אלישיב שם ועוד).
לשיטות אלו אין לקנות פרי שידוע שבמינו קיים ספק של יותר מ5% או 10% ערלה, במקומות שאין בהם פיקוח על ערלה. אדם שמחמיר כשיטות אלו ומתארח אצל חברו ואינו יכול לשאול אותו על מקור הפירות (כדי שלא לפגוע במארח), יכול לסמוך על השיטות שסומכים על הרוב.
הרב משה ביגל רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
