שורות אלו נכתבות במהלך ההצגות של מוצאי שבת ארגון תשס"ט ביישוב בו בני משמש מדריך חוץ בבני עקיבא זה שלוש שנים. כמו בשנתיים האחרונות, גם השנה התגייסנו לראות את ההצגות של החניכים של בננו. השקענו ונסענו לא בגלל ציפייה לרמה אומנותית יוצאות דופן, אלא בשל הכבוד שאנו רוכשים לבננו ולהשקעה שלו בשנים האחרונות בכלל ובחודש האחרון בפרט. רצינו להיות שותפים בשמחתו ובגאוותו. גם רצינו לראות במה הוא השקיע את כל מרצו בחודש האחרון. אנו יודעים כי הוא לא היה בבית, וגם לא כ"כ בלימודים (על כך קבלנו מכתב מהמורה). מצד שני מידי יום הוא היה חוזר כשצבע אחר מכסה את כל בגדיו ואת חלקי הגוף שאינם מכוסים על ידי בגד.
כעולים מארה"ב ההיכרות שלנו הראשונה עם תופעת "שבת ארגון" הייתה לפני כ 14 שנה, כשהבן הגדול שלנו הופיע לראשונה בהצגה. החוויה הייתה בלתי נשכחת, לא כ"כ בגלל ההופעה של בננו החמוד, כי אם בשל הבלגן הלא-יאמן ששרר באירוע. מאז למדנו לא להתעצבן מ"שעון בני עקיבא". למדנו גם כי אין לנו סיכוי להבין את תוכן ההצגות, ולכן גם הפסקנו לנסות ולהבין וויתרנו על התסכול שהיה מנת חלקנו בשנים הראשונות. מחברים אני מבין שעם התקדמות השנים והאובדן הטבעי של תאי מוח הבנת ההצגה רק הולכת ונהיית קשה יותר ויותר משנה לשנה. במקום זה למדנו להתמקד בילדים, בהתלהבות, בשמחה ובחיבור לתנועת נוער שמנסה להנחיל ערכים ציוניים ותורניים. למדנו לראות את הילדים נהנים וליהנות מכך, גם אם קשה להבין מה כל כך מהנה בבלגן-רבתי הזה.
ברגע שמצליחים לראות אל מעבר לבלגן, אפשר לראות דברים אמיתיים ומהותיים מאחורי ההצגות, הדיקלומים והריקודים. המדריכים הצעירים, למשל, הם דוגמא לבני נוער המוכנים לתת מעצמם לזולת ללא כל ציפייה לתמורה. נוער העושה ימים כלילות למען ילדים אחרים ולמען הקהילה. זהו נוער הלומד כישורי מנהיגות וארגון (אולי בתחום הזה צריך קצת תגבור) ולהכיר ילדים אשר לא בהכרח נולדו עם אותו סוג של כפית בפה. רק בשנים האחרונות הבנתי כי כל כמה שהחניכים מקבלים מהחוויה ששמה "בני עקיבא", הרי שהמדריכים מקבלים לא פחות, ואולי אף יותר. עצם ההדרכה, והצורך להיות אחראי על הזולת, מבגר את הנערים והנערות הללו ומחייב אותם לבחון בעין בוגרת החלטות. הם מבינים כי הם משמשים דוגמא אישית עבור החניכים, ודבר זה מחייב אותם לנהוג בצורה קצת יותר שקולה ובוגרת. האחריות המתלווה להדרכה משפיעה על חלק גדול מסדר היום של המדריכים. מידי שבוע הם עסוקים בהכנת שיחות, פעילויות, דברי תורה, ארגון מעשי חסד, חינוך לערכים ומתן דוגמא אישית. כל זה משאיר הרבה פחות זמן ליציאות סתמיות, לטלוויזיה ולמחשב (ולעיתים גם לשיעורי הבית…). בנוסף לכך חווית ההדרכה משמשת מרכיב משמעותי בהגשמה האישית של צעירים אלו המגלים כוחות של נתינה, של עשייה למען הזולת ושל יכולת ללמד אחרים. הם גם מגלים כי ככל שהם מלמדים הם לומדים יותר על עצמם. ההדרכה נותנת אפיק להתפתח ולגלות כוחות שעד כה אולי לא היו מודעים להם. היא תורמת לביטחון העצמי שלהם וליכולת לפעול בצורה עצמאית.
ההצגות של השנה לא אכזבו. העסק התחיל קצת באיחור. לא הבנו כלום. כמו תמיד, הבנות היו הרבה יותר טובות ומסודרות מהבנים, אבל ראינו נוער איכותי שמוצא עניין בתנועת נוער ומחויב לערכים. ראינו את תחושת הסיפוק של המדריכים ואת האהבה שהחניכים רוכשים להם. ראינו את השמחה של ההורים למראה ההופעה של ילדיהם.ראינו את האחווה הבלתי רגילה שבין המדריכים לביו עצמם.
הגענו לסוף מסלול בני עקיבא של הילד האחרון שלנו. בשנה הבאה בשבת ארגון נוכל להישאר בבית או להיפגש עם חברים. הבן שלנו לבטח יחזור לסניף כדי לראות את ההצגות ואת פועלם של הדור החדש בהדרכה, שאותם הוא הכשיר. הפעם הבאה שנדרש לשבת ארגון תהיה, כך אני מעריך, רק בעוד תשע או עשר שנים כאשר הנכדה שלנו תהיה בבני עקיבא. אם כל הדברים החיוביים הקיימים כיום יימשכו עד אז, נהיה מוכן מוכנים ואף שמחים להתמודד גם עם הקטעים הפחות "מאורגנים" אשר לבטח ימשיכו גם אז.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך ומשמש כמנהל הקליני של מכון שינוי, הרצליה
