הביטוי "רצוא ושוב" לקוח ממעשה מרכבה המופיע בספר יחזקאל, שם מסופר על חיות הקודש: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". הביטוי "רצוא ושוב" מבטא מצד אחד תשוקה אדירה לעלות ולהתעלות; להגיע לרקיע ולהציץ בפני השכינה. מאידך ישנו ה"שוב" – הנסיגה שבאה מעוצמת האור הכל- כך גדול שגורם לחיות הקודש לרתיעה ולחזרתן למקומן הקודם.
תנועת ה"רצוא ושוב" מתקיימת גם בנפש האדם, והיא מושג חשוב ביכולת להשיג איזון נפשי. הפירוש הפשוט של המונחים "רצוא ושוב" הינו התקדמות ועליה מצד אחד (רצוא), ונסיגה וירידה מאידך (ושוב). כאשר יש לאדם רצון חזק להתקדם, להזדכך ולהשתפר הוא בבחינת "רצוא". כאשר הוא נופל, ומתברר לו כי הוא ההיפך הגמור מהמקום שאליו הוא שואף להגיע, הוא בבחינת "ושוב". בשפתנו אנו נוהגים לכנות את שני מצבי הנפש הללו כ"היי" ו"דאון".
לכולנו יש תקופות של "היי" ומצבים של "דאון", אולם הדבר החשוב הוא הכוח המאזן ביניהם. מעברים חדים מידי בין עליה לירידה גורמים לקפיצות דראסטיות במצבי רוח, ואלו עלולות להביא את האדם עד כדי מצב נפשי חמור של מאניה-דפרסיה ואפילו פיצול אישיות.
מהו הכוח מאזן?
תנועת "הרצוא ושוב" טבועה באדם מעצם היותו בנוי מרוח וחומר, נשמה בתוך גוף. מצד אחד קיימת בנו תשוקה לעלות ולהתעלות ולשאוף לאור אין סופי. מאידך, החומר, היצרים והתאוות מושכים אותנו למטה. הקב"ה טבע בעולם חוק לפיו כמות הרוח והאור שאותם האדם יכול לקלוט קשורה ל"כלי" שהוא מכין, כלומר לכמות השתוקקות, להכנה ולרצון שהוא מגלה באמצעות העבודה שהוא עושה. ה"כלי" מבטא את גבולות הגזרה הבטוחים שבהם אדם יכול לנוע בין ה"רצוא" וה"שוב", בין ה"היי" וה"דאון". ניתן להמשיל זאת לגומייה שכל עוד מותחים אותה בגבולות הסביר היא לא נקרעת ושומרת על גמישותה. כשמותחים את הגומייה יותר מידי, היא פשוט נקרעת. אדם שזכה להבנה גדולה ולגילוי בנוגע למהותו ההרסנית של הכעס, וזאת מבלי שתרגל בפועל שליטה בכעס (יצר כלים), לא יוכל להשתמש בידע הזה בפועל. במקרה של "נפילה", אדם כזה עלול להיגרר לא רק לכעס אלא אפילו לאלימות. לעומת זאת, אדם מאוזן שבנה כלים, עדיין יחוש כעס אולם הביטוי החיצוני יהיה ביכולת לומר מה הוא היה רוצה שיקרה ואיך הוא מרגיש בפועל, וכל זה בזמן הנכון ובצורה הנכונה. הדבר נכון לא רק ביחס לכעס אלא לכל תחום בחיים.
אדם שנפשו מיטלטלת בין "היי" ל"דאון", הוא אדם שמנסה לפעול בניגוד לחוק האורות והכלים. גם אם הוא מסוגל לעלות לגבהים גדולים מאוד, הרי מאחר שאין לו כלים לקלוט את השפע (הוא לא עשה עבודה שתאפשר לו להכיל השגות שכאלה), הוא לא רק נופל, אלא מתרסק ממש. אדם שכזה "יוצא מהכלים" בכל המובנים האפשריים.
לעומת זאת, אדם שקיים בו כוח מאוזן כי הוא בנה כלים, לא רק מסוגל להכיל את האורות והשפע שהוא נחשף אליו בזמן ה"רצוא", אלא גם מסוגל להמשיך ולתפקד כשהוא נופל. השליטה הזאת נובעת מכך שהעלייה היא תמיד ביחס לכלים שנרכשו בפועל. אדם מאוזן איננו מתפעל יותר מידי מן העלייה (מתחושת ה"היי"), ולכן כשהוא נופל ( ה"דאון") הוא גם לא נבהל. הכלים נותנים לו פרופורציות ואת היכולת לחוות "פרידות" ארוכות יותר לכל כיוון.
בפעם הבאה נעמיק את העיסוק במהות הפנימית של ה"רצוא" וה"שוב", העלייה והירידה.
בחנוכה יתקיימו שני סדנאות מרוכזות עם עליזה בן דוד באבני איתן שבגולן. סדנא לזוגות בנושא זוגיות תתקיים בתאריך 28/12. סדנא בנושא חינוך תתקיים בתאריך 29/12. פרטים נוספים בטלפון: 050-3515097 או באתר האינטרנט של מרכז "מרכבה": www.mercava.net
