משנה: התענית ועינוי הגוף ביום כיפור הם המרכיבים היחידים שעוד נותרו לנו מסדר יום הכיפורים המקורי במקדש. מה המשמעות של הצום? ולאיזה כיוון ראוי לקחת אותו?
פשר עינוי יום הכיפורים אינו מבואר בתורה. המצווה העיקרית המוטלת על היחיד היא להתענות, אך לא בואר בתורה מה תענית זו מבקשת להשיג, ומה צריכה להיות תודעת האדם בשעה שהוא מתענה, מעבר לעובדה שהוא מתענה מכוח ציוויו של ריבונו של עולם. האם העינוי הוא חוק בלתי מבואר, או שהעינוי מתיישב במערכת הכללית של יום הכיפורים כפי שאנו כלומדי תורת ד' מבינים אותו ?
הראשונים שהתחילו לבאר את התענית היו הנביאים. כבר שמואל הנביא קשר את הצום בתשובה: "וַיִקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ד' וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ ד' וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה". יואל הנביא קשר את הצום בתהליך נפשי עמוק שעל האומה לעבור, והדגיש כי מדובר בקריעת הלב ולא רק בקריעת הבגדים: "וְגַם עַתָּה נְאֻם ד' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ד' אֱ-לֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה". ובדרך זו הלך ישעיהו הנביא, בדברי נבואתו שקובעו כהפטרה של יום הכיפורים: "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". המכנה המשותף של דברי הנביאים הוא ראיית הצום כרקע ולא כמטרה. הצום הוא כלי המשרת את המטרה העיקרית. המטרה עצמה היא תשובה ווידוי כבדברי שמואל ויואל, ותיקון חברתי עמוק כבדברי ישעיהו הנביא. גם יואל וגם ישעיהו הדגישו כי בשעה שמתממשים הצדדים החיצוניים של הצום, אך לא מתחוללת במקביל קריעת הלב, וכן כאשר השינוי החברתי העמוק אינו תופס מקום בתודעת הצמים, הרי שאין טעם של ממש בצום, ולא זהו הצום בו ריבונו של עולם בחר.
אחד הצדדים המיוחדים של יום הכיפורים בחברה הישראלית כיום, שדרכו באים לידי ביטוי דברי הנביאים, הוא ריבוי השותפים ביוהכ"פ בדרכים שונות. רבים רבים הם הצמים. רבים הם גם אלו הבאים לבתי הכנסת, כאשר תנועות כמו 'צהר' ואחרות נוספות פותחות את דלתות התפילה לציבורים שהתרחקו מבתי הכנסת. מקור אחר להשראת יום הכיפורים בחברה הישראלית הוא ראיית היום כיום של תיקון כולל, בנקודות שאנו צריכים לתקן בעצמנו. הצום, התפילות והתיקון הם מימוש מסוים של דברי הפיוט "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", הפעם בנוסח מודרני ומתאים לימינו. ואכן, בשנים האחרונות גם ככרות השוק המודרניים (תקשורת, אינטרנט וכדו') מדברים יותר לקראת יוכ"פ על סליחה ומחילה, על פתיחת שערים, פתיחת הבתים והלבבות בפני הרעבים, העניים וההולכים בצידי הדרכים, ולא פחות מכך על החשיבות העליונה של היחס הראוי לרצוצים. זו הדרך הראויה להפוך את יום הכיפורים ולהשיבו להוראתו היסודית כפי שהתבאר בנביאים. זו גם הדרך המאפשרת לגבש את האומה כולה סביב יום זה, ולצפות בכפרה המצויה בו ובטהרה השורה על האומה הישראלית בעקבותיו לפני ד'.
הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
