האם יהודים בישראל וברחבי העולם, החלוקים ביניהם כמעט בכל נושא חשוב, עדיין ראויים לכינוי 'עם אחד'? המבט ה"ישראלי" נוטה להשיב מתוך הדגשת המפריד והמפלג, אולם על אחדותנו ניתן ללמוד דווקא מהדרך שבה אומות העולם תופסות אותנו כעם מאוחד ולויאלי. כשר הממונה על ההסברה והתפוצות אני מקבל פניות מקולגות ברחבי העולם, משרים ממדינות במצב דומה לישראל, המבקשים ללמוד מהניסיון המוצלח שלנו בשמירת קשר וביצירת אחדות בין חלקי העם היהודי אף שרובו חי בתפוצות – "וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ… א"ר מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה" – "ייקרא מבניה" (כתובות עה, א וברש"י).
המציאות שבה עם ה"מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (אסתר ג, ח) גיאוגרפית ואידיאולוגית שומר על תודעת "עַם אֶחָד", היא תוצר של אתוס משותף, אך גם של מאמצים מוכוונים.
שימור תודעת האחדות של כל יהודי באשר הוא שם והעצמת תודעה זו הם אתגר אסטרטגי של משרד ההסברה והתפוצות. הקשר החם עם התפוצות משמש בהקשר זה גם כלי הסברתי ראשון במעלה – ככל שיהודים ברחבי העולם חשים הזדהות עם העם היושב בציון, הם הופכים לשגרירים מרצון של מדינת ישראל. שהרי כוחו של עם ישראל הוא באחדותו, ולא באחידות דעותיו, "גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ומזלות ושלום ביניהם אין יכול לשלוט בהם, שנאמר: חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם – הַנַּח לוֹ" (בראשית רבה לח, ו). עם זאת, בשנים האחרונות המשימה מקבלת פנים חדשות.
היטלר, נאצר או סטאלין לא שאלו יהודים מה דעותיהם הפוליטיות או הדתיות; הם "איחדו" אותם באמצעות חוויות משותפות של צרות אכזריות. באותה תקופה החוויות היהודיות המשותפות – השליליות והחיוביות – יצרו קודים תרבותיים שנגעו בלבו של כל יהודי. אמרת שואה, מלחמת העצמאות, הקמת מדינת ישראל, ששת הימים או מאבק למען יהודי ברית המועצות – נגעת בנקודה חמה בלבו של כל יהודי. ואילו היום יהודים בני הדור הצעיר ברחבי העולם מתקשים, ואולי בצדק מבחינתם, לראות בכל אלו בסיס לזהותם היהודית.
במשרד ההסברה והתפוצות אנו מאמינים שאחדות נוצרת לא באמצעות אידיאולוגיה, אלא דרך עולם המעשה, דרך חוויות ישראליות ויהודיות משותפות, "כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך, מצוה טז). בדורנו יש לנו הזכות לגעת באופן ישיר בלבה של האחדות דרך הישגיה המופלאים של מדינת ישראל ודרך התרבות היהודית העשירה, ולא דרך צרות ואסונות. שותפות מעשית בקהילה, בחגים ובלוח השנה הם המפתח לאחדות העם.
שני יהודים יכולים לחלוק בשאלות כגון מיהו יהודי, מחיר השלום, מעמד האישה או בכל נושא חשוב אחר, אך אם תינתן להם הזדמנות להיחשף לחוויה הישראלית המשותפת רבת הגוונים: לקידמה הטכנולוגית המהפכנית, לחקלאות המשוכללת, לתרבות הישראלית והיהודית על גווניה או לעובדת היות מדינת ישראל מרכז התורה הגדול באלפיים השנים האחרונות – הם ימצאו את הנקודה היהודית שלהם. הם יכולים שלא להסכים כמעט בשום נושא בעולם, אך אם הם ישמעו את אותו קול שופר בראש השנה, יצומו יחד ביום כיפור ויאכלו סופגניות בחנוכה – הם כבר יבטאו את אחדותם בנושאים נוספים.
ברוח זו פועל פרויקט "תגלית", שהביא בשנים האחרונות מאתיים וחמישים אלף בני נוער מחו"ל לארץ. מן הצד השני פועלות משלחות צעירים ישראלים המבקרים בחו"ל. כמו כן בסוכות השנה נקיים בבית התפוצות פסטיבל מנהגי משפחות בעולם. כל אלו יאפשרו ליהודי הארץ והתפוצות לחוות את חוויותיו של האחר. בדרך זו תיווצר חוויה רגשית וקיומית שהיא חזקה מכל הסכמה או אי הסכמה אידיאולוגית.
"נעשה ונשמע אמרו כאחד" (ר' יהודה הלוי, זמירות שבת). נעשה יחד דברים בעלי זהות יהודית, וממילא נהיה פתוחים יותר לשמוע את האחר, ונהפוך לאחד על ידי "ברית גורל" קיומית החוצה גבולות ועמדות.
אני מאחל לנו בציון, ולאחינו ברחבי העולם שנת אחדות ושיתוף פעולה, שנצליח במאמץ משותף לעמוד באתגרים המורכבים שבפניהם אנו עומדים/ שנה שבה כל אחד יחשוב על שיפור קטן ויבצע אותו, ואז בוודאי נזכה לשנה טובה ומתוקה.
יולי אדלשטיין הוא השר לענייני הסברה ותפוצות בממשלת ישראל
