משנה: גורל השעירים היה ונותר אחד מהחלקים היותר סתומים בסדר יום הכיפורים במקדש. לשם מה דרושה הגרלה, מה הוא אותו "עזאזל", מה הוא מסמל, ואיפה כל אלה פוגשים אותנו כיום?
אחד הטקסים התמוהים בסדר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים הינו הטלת הגורלות של שני השעירים. מעבר לטקס עצמו, לא ברור מדוע צריך הכהן הגדול ליחד את השעירים לה' ולעזאזל על ידי גורל ולא בבחירה רגילה?
מספר פעמים בתנ"ך אנו פוגשים את הגורלות. הבולטים שבהם, כך נדמה, הם בחלוקת הארץ בנחלות על פי הגורל, ולהבדיל הפור שהמן הרשע הפיל. למרות הפער האינסופי שבין שני הגורלות הללו, נדמה שמטרתן אחת והיא להוציא את הבחירה מידי האדם ולהעניק לה תוקף אלוקי.
חלוקת הארץ על פי הגורל, מסמלת את העובדה שהקב"ה הוא זה שמחלק את הארץ לשבטים. הדבר חשוב גם על מנת למנוע התנגדות והלנה על אופן החלוקה, אך אולי בעיקר על מנת לומר לשבטים שהארץ היא נחלת ה', וממנו היא ניתנה להם. לכן גם בשנת החמישים חוזרות הנחלות למקבלי הקרקעות המקוריים בהנמקה 'כי לי כל הארץ', ומכיון שאני הוא זה שנתתי להם את נחלתם, כעת הן שבות אליהם.
להבדיל, גם המן הרשע מכוון לאותו העניין. הוא מבקש להעניק תוקף אלוהי לפעולתו. קביעת המועד שבו הוא יממש את מזימתו, על פי הגורל, הופכת את התכנית השטנית שלו, לתוכנית בעלת תוקף אלוהי – מיסטי.
אם נלך בדרך זו, צריך לשאול מדוע מבקשת התורה להעניק לבחירת השעירים מימד אלוקי מובהק, ומה המשמעות של מימד זה?
ר' צדוק (צדקת הצדיק מ'), מבאר עניין זה בדרך חסידית מקורית ונועזת. השעיר לה', הינו סמל להליכה בדרך ה' ובמצוותיו. בעוד שהשעיר לעזאזל מסמן את החטאים והבחירות השליליות של האדם. מבחינה זו השעיר לעזאזל הוא עצמו איסור מצד היותו קרבן שלא לה' (שהרי השעיר השני הוא זה המוקרב לה') בבחינת 'לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני'. והנה ברגע שהקב"ה עצמו מצווה לעשות כן, הופכת העבירה של הקדשת דבר לצד האחר- לעזאזל, למצווה. תובנה זו, על פי ר' צדוק, הינה אב טיפוס לתודעה שהאדם צריך לקנות ביום הכיפורים, לפיה כל מעשיו, הטובים והרעים כאחד, ברצון ה' באו. בכך גורל שני השעירים, מחזיר את כל המעשים כולם אל ה' יתברך והופכם לרצונו וממילא כביכול למצוות, וכך הופכות הזדונות לזכויות.
קביעה זו נועזת ומסוכנת; היא משמחת אך עלולה גם להכשיל את האדם שיחשוב כי מכאן ולהבא מותר לו לבחור ברע, שהרי ממילא הכל הוא ברצון ה'. נראה כידברי הרב קוק יכולים להאיר את פירושו של ר' צדוק באור יקרות.
הרב באורות התשובה (טז,א) מבקש לחלק בין הזמן של לפני החטא ועד לתשובה, לבין השלב שלאחר הארת התשובה. לפני החטא, בזמן החטא ולאחריו, נתון האדם תחת אחריות בחירתו. מנקודת מבט זו, לאדם יש חופש גמור לבחור, וממילא גם האחריות למעשיו מוטלת על כתפיו, כמו גם האחריות לעשות תשובה ולתקן. אולם לאחר שמתנוצצת הארת התשובה באדם, צצה ועולה גם אצלו ההכרה שהכל מאת ה', כחלק ממסלול תיקונו ושהכל הוא הכרח והבחירה נעלמת. מנקודת מבט זו, כל המעשים שבים אל ה' ומתוך כך האדם מתמלא תחושה של רוגע שהכל מאתו ובהשגחתו.
גם ר' צדוק וגם הרב קוק, מבקשים לאחוז בחבל משני קצוותיו. לא לוותר על האחריות, הבחירה, העונש והתשובה, ומאידך להכיר בהכרה העליונה והגבוהה שהכל צפוי וגם הרשות צפויה והכל מאת ה' – הכרח גמור הוא. מתוך כך האדם השב בתשובה מתמלא בשמחה שכל מה שקרה לו, וכל מה שעשה, הרע והטוב, הכל מאת ה' והזדונות נהפכים לזכויות. בעזרת ה' שנזכה.
הרב איתמר אלדר הוא ראש ביהמ"ד לתורה ולחיים בגולן וברעננה.
