נתחיל בווידוי: קשה מאוד לכתוב סקירה על ספרו החדש של הרב דב ברקוביץ "שעשני גבר", ולו משום שאין שום דבר דומה או קודם בספרות התורנית, העיונית או התיעודית שאליו אפשר להשוות את הספר או לבחון אותו לאורו. העטיפה האחורית של הספר אמנם מצהירה כי מדובר ב"תיעוד מסע", אולם בפועל מכנס הספר החשוב והיקר הזה בתוכו מורכבות של תיעוד, פרוזה, עיון, לימוד מקורי והתבוננות. יהיו שיאמרו כי המורכבות הזאת יוצרת סרבול (כך גם אני חשתי פה ושם לאורך הקריאה בספר, בעיקר במעברים), אולם גם כך אין ספק שמדובר בניסיון ראשוני וייחודי.
מבחינה פרקטית, "שעשני גבר" מציף שני נושאים שזוכים בשנים האחרונות לעיסוק בהם בעולמה של הציונות הדתית. הראשון בהם היא הרלוונטיות ויכולת החיבור ללימוד הגמרא בעידן פוסט- מודרני שמדגיש את מימד החוויה האישית. הטקסט התלמודי נתפס לא פעם, בעיקר אצל צעירים, כטכני, קר ומונכר לעולמו הפנימי של האדם. האם ישנה דרך לגשר על פני תחושות אלה? האם ישנו נתיב שבו המפגש הופך מ"לימוד" ל"חוויה"? הנושא השני שעומד בבסיסו של הספר הוא טבעה של הגבריות; נושא שנדון בהרחבה בשנים האחרונות בכל העולם וזאת על רקע שינויי המגדר והמהפכה הפמיניסטית. מהו בעצם גבר? במה ייחודו ובמה כוחו? האם הגברים של ימינו עדיין זוכרים כיצד להיות כאלה והאם הם מודעים לייחודיות של הגבר? ומעל הכל: כיצד מביאים לידי ביטוי במערכת זוגית בעולם פוסט-מודרני תכונות גבריות כמו הצורך לכבוש, לשלוט ולחוש עליונות? האם יש דרך לעדן את התכונות הללו ועדיין להישאר "גבר"?
אל ה"מסע", כפי שמכנה אותו הרב דב, יוצאים ששה: הרב דב ברקוביץ ועימו חמישה תלמידים בשנות העשרים לחייהם הנמצאים בשלבים ראשונים של חיי הנישואין וההורות. החמישה נבדלים זה מזה בתחומים מהם הם מגיעים, ברקע החברתי ובהגדרה שלהם את עצמם מבחינה דתית. החיבור בין האנשים, החוויה, התלמוד והגבריות מתבצעת באמצעות לימוד משותף של מסכת קידושין ובירור אישי ומעמיק של מושגי ה"קניין" ה"בעלות" וה"אישות" בהם היא מתייחדת. לא מדובר בלימוד קלאסי, אלא בתהליך המזכיר סדנא שבה חוויות, משימות ותרגילים המאפשרים התבוננות אישית. סוג זה של לימוד מאפיין את התהליך המתרחש גם חלק מבתי המדרש המשותפים (אלול, קולות) שהרב דב ברקוביץ נטל חלק ביסודם. כל אלו מאוגדים בפרקי היומן שבספר המתעדים שיחות נפש שבין החברים ואת הכתיבה של כל אחד מהם שבאה בעקבות חוויית הלימוד וההתבוננות הפנימית בשאלות כמו מהו "קניין" עבורי, מה שייך לי ולמה אני שייך ועוד. האם גבר נועד רק לקנות ולשלוט והאשה להתמסר ולהשתייך? התוצרים האישיים המרתקים של החמישה, כפי שהם באים לידי ביטוי בתרגילי הכתיבה ובשירים שכתבו, פותחים צהר ייחודי לעולם גברי ומורכב הנע על ציר שבין עדינות ורוך לדומיננטיות והחלטיות.
כאמור, באופן אישי מצאתי את הניווט שבין פרקי הלימוד לפרקים האישיים של "שיחת הנפש" ותרגילי הכתיבה מבלבל ומסרבל. בעוד שפרקי הלימוד הם עיוניים בעיקרם, הרי שהפרקים האישיים מזכירים יותר פרוזה. המעברים התכופים שבין שני הז'אנרים בספר אחד לא היה לטעמי. באופן אישי הייתי מעדיף לקרוא את חוויות "המסע" באופן רציף כיחידה אחת, ואת פרקי העיון בנפרד. יחד עם זאת הניווט וההתמצאות בספר קלה בזכות הכותרות והמפתח המפורט המופיע בפתיחתו.
בסוף הספר ניתן למצוא במרוכז את ההנחיות לתרגילי הכתיבה המתוארים בספר וכן הזמנה לשלוח תוצרי כתיבה וחוויות לימוד בעקבות הקריאה בספר.
"שעשני גבר" הוא לא ספק ייחודי ופורץ דרך הן בשיח הדתי- תורני ומבחינתי (כמי שאף פעם לא אהב ללמוד גמרא) גם ביכולת להפוך את הלימוד לחוויה אישית ורגישה הנוגעת בחיים.
"שעשני גבר", הוצאת ידיעות ספרים 2008 , 205 עמ'
איתמר מור, עורך עלון "השבת"
