משנה: הרב רונן נויבירט חושב שאם הרבנים באמת רוצים לקחת אחריות עליהם לרדת אל העם, ובמקרה הזה אל הנוער. בעידן של אינטרנט ופריצות רבנים צריכים לדעת גם לעשות סנפלינג, לשבת עם החבר'ה על סיר פויקה ליד המדורה ולחרוש אתם מסלולים. ולמי שמוטרד מכבוד תורה הוא אומר: "במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב"
חז"ל בפרקי אבות מעלים במספר משניות את סוגיות החופש והפנאי, ובמבט ראשון נדמה שהיחס שלהם לנושא כ"כ שלילי עד כדי קביעה כי מי שמחפש חופש ופנאי "הרי הוא מתחייב בנפשו": "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיִלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ… רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ….הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ" (אבות ג', ד' ח')
בעל התוספות יום טוב, עושה חילוק מרתק בין שתי הממרות וקובע כי כל אחד מהן עוסקת במקרה אחר. בעוד שדבריו של ר' חנינא בן חכינאי היא על אדם שמלכתחילה "רוצה יותר בבטלה מבעסק התורה ומבקש וחוזר על הבטלה וזהו המפנה לבו" (תוי"ט שם). דבריו של רבי דוסתאי ברבי ינאי, לעומת זאת, הם על אדם המעדיף את לימוד התורה על פני בטלה אלא "כשבא דבר בטלה לידו יושב בטל ומתרשל בזה מלחזור על למודו" (שם).
באופן כללי אפשר לומר כי החילוק הזה תקף גם כלפי שני סוגים של נוער ביחסו לחופש הגדול. ישנם כאלו אשר קצה נפשם בלימוד מכל סוג שהוא, ומתוך כך מחפשים בטלה כבריחה מהמסגרת הלוחצת. הם אלו הנשארים "נעורים בלילה" וישנים ביום. הם גם "מהלכים בדרך יחידים" תוך חיפוש סיכונים ואתגרים, ומעל הכל הם אלו אשר "מפנים לבם לבטלה".
בני הנוער מהסוג השני, הם אלו המוכנים להמשיך ללמוד, אך בהעדר מסגרת מתאימה הם מוצאים עצמם באותם מקומות עם אלו מהקבוצה הראשונה. הם נלכדים ברשת ומתוך כך "שוכחים תלמודם". איך פותרים את הבעיה?
קל לזרוק את הכפפה לכיוון ההורים, אולם אם נודה על האמת, הרי שדי במבט חטוף על סדר יומם הלחוץ של ההורים בכדי להבין כי לא מכאן תבוא הישועה. בנוסף לכך, לרבים מההורים גם אין את הכלים בכדי להנחות ולהכווין את בני הנוער לכיוון של חופש גדול שיש בו חוויה יצירתית ומעשירה.
בדיוק לתוך החלל הזה, אנחנו- רבני הקהילה, אמורים להיכנס. עלינו מוטלת המשימה לדחוף ולהכווין את הקהילה ליצירת מסגרת שתגרש (או לכל הפחות תצמצם) את אלמנט הבטלה; מסגרת של שלושה אפיקים: לימודי, התנדבותי וחברתי.
המסגרת הלימודית יכולה לכלול בית מדרש שיתעסק בסוגיות אמוניות, ערבי שו"ת ושיעורים. מפעם לפעם ניתן ליזום גם פעילויות חווייתיות שוברות שיגרה ומקוריות כמו טיש מוזיקלי, טיול לימודי, מדרש קולנוע וכדומה.
המסגרת השנייה, זו החברתית, תפקידה לתעל את הנוער במקביל לפעילויות חסד ומעורבות חברתית. פעילויות שכאלה יעניקו לבני הנוער תחושת סיפוק והרגשה שזמנם נוצל למטרות חשובות.
הבעיה היא ששתי המסגרות הללו מדברות בעיקר לבני הנוער מהסוג השני, אלו שממילא מעדיפים את התורה על הבטלה. ומה לגבי שאר בני הנוער? אלו שלא פעם מהווים את הרוב? כאן על הרב להפשיל שרוולים, לחשוב "מחוץ לקופסא" וכן- לעיתים אף לחזור ולנהוג כמדריך בתנועת נוער.
עבור בני הנוער שכאלה יש צורך ביצירת מסגרת חברתית מבוקרת.מסגרת שתשמר את בני הנוער תחת בקרה מחד, ותעניק לרב הזדמנות פז להשפיע ולהיקשר אליהם מאידך. החבר'ה הללו אשר נטייתם היא "לפנות ליבם לבטלה", דווקא הם עשויים להתגלות לבסוף כמי שליבם קשור בקשר עמוק לרב. קשר שכזה לא נוצר במקרה וגם לא ייווצר באמצעות דיבורים על תורה והלכה. הוא ייווצר רק דרך החוויה.
אם לרב תהיה התעוזה הוא יראה כי דווקא יציאה עם החבר'ה לפעילות שמלכתחילה מוגדרת כ"כיף", בכוחה להשיג תוצאות חינוכיות אפקטיביות ביותר. זה יכול להיות טיול, קומזיץ עם סיר פויקה לתוך הלילה, משחק כדורסל או כל דבר דומה. בני נוער שמחפשים רק פעילויות מהסוג הנ"ל, יתחברו לרב ברמה הפרסונאלית אך ורק מתוך פעילויות שכאלה. שם, ב"מגרש שלהם", הם עשויים להיפתח אליו, אולי אף להסכים ללמוד עימו בחברותא ולחלוק איתו את הבעיות המציקות להם. שם, ורק שם, יהפוך הרב מדמות רחוקה לכתובת רלוונטית לכל דבר ועניין.
ישאל השואל ובצדק: האם אין בהתנהגות שכזאת משום הנמכה וזילות של מוסד הרבנות ודמותו של הרב? ובכן, גם אני מסכים כי ייתכן ויש בכך פגיעה. סביר להניח כי לא כך נהגו אבותינו ורבותינו הקדושים, ברם הם לא התמודדו עם המציאות שאנו מתמודדים אתה. בדור החשוף לפגעים רוחניים משמעותיים כ"כ, בבית, ברחוב וברשת, אין לנו הרבנים את הזכות או הלגיטימציה להתלונן על "תנאי העבודה". האצטלא של הרבנות לא תועיל לנו ביום פקודה. לדעתי זהו הפשט של דברי הש"ס כי "כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב". חילול השם גדול בהרבה ייווצר מהבטלה ומהסכנות האורבות בכל פינה. מצב זה מחייב אותנו הרבנים לוותר על כבודנו "ולרדת אל העם".
יציקת תוכן חיובי לחיים, זהו תמצית תפקידו של הרב בכל השנה וגם במהלך החופש הגדול. אם נשכיל לתת עצה, להתוות דרך ולהוביל מהלכים מקוריים, יתכן ונראה בחופשה הבעל"ט פחות "פרפרי לילה" ויותר קידוש השם.
הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת 'אהל-ארי' ברעננה ומנהל מחלקת קשרי החוץ של ארגון רבני 'צהר'
