משטחי עבודה במטבח (שיש)
רמת החיים המקובלת בישראל והרגלי החיים שלנו, דורשים מאתנו לתכנן את המטבח בצורה שתתאים מצד אחד לצרכי העבודה ומצד שני להלכה, או במילים אחרות: ליצור הפרדה בין השיש והכיורים לבשר וחלב. תכנון שכזה הוא עניין אופטימאלי, אולם לא פעם אין ביכולתו לקבוע ולתכנן, למשל כאשר גרים בדירה שכורה, ואז עולים להם שאלות שונות כמו: האם יש צורך הלכתי בשיש נפרד לבשר ולחלב? האם מותר להכין מאכלי חלב על השיש הבשרי ולהיפך? האם מותר להניח סיר בשרי חם על השיש החלבי ולהיפך? ועוד.
כפי שלמדנו בפינות הקודמות, תערובת אסורה של בשר וחלב מתקיימת רק כאשר נשפך חלב לתוך כלי עם בשר (או להיפך). סיטואציה אחרת היא מצב בו חלב בושל בכלי בשרי שטעם הבשר בלוע בו והוא נפלט אל המאכל החלבי במהלך תהליך הבישול (או להיפך).
סיטואציות שכאלה יכולות להתרחש גם על גבי שיש משותף לבשר וחלב, כאשר שני כלים שהאחד חלבי והאחר בשרי, עומדים פתוחים וסמוכים זה לזה. דבר זה מעלה את החשש שמא יטפטף חלב לתוך הבשר או להיפך. (שו"ע יו"ד צה ה)
כלי בשרי חם שהונח על שיש שנמצאים עליו שאריות חלב, הרי שהכלי הבשרי שבלע את החלב טרף, ואילו המאכל הבשרי שבו איננו טרף כל עוד יש בו פי ששים מהחלב שעל השיש. מכאן שמעיקר הדין אין כל איסור להשתמש, בשימוש קר, בשיש בשרי לצורך חלבי ולהיפך. כמו כן מותר לכתחילה להניח סיר חם בשרי על שיש חלבי נקי ללא שאריות חלב, וכן להיפך. כמו כן מותר להניח סיר בשרי חם ומכוסה ליד סיר חלבי חם ומכוסה, או להניח סירים בשרי וחלבי פתוחים על אותו שיש, כל עוד אינם סמוכים. היתר זה נובע מכך שאין חשש במקרים שכאלו למעבר מהחלב לבשר או להיפך. מכאן גם נובע ההיתר להשתמש באותו שיש לבשר ולחלב בתנאים שהוזכרו. (שו"ע יו"ד פח א, בדרכי תשובה שם ט- יב ובכף החיים שם).
יחד עם זאת, נהגו ישראל קדושים, כחומרה, ליחד במטבח שיש נפרד לבשר ולחלב. (יד אברהם מובא בדרכי תשובה שם ובסימן פט מח). אולם אדם ששוכר דירה שאין בה שני משטחי עבודה נפרדים, או שהמשטחים קטנים ואינם מספיקים לצרכי משפחתו, או כאשר מתארח בבית אנשים רבים ומשטחי העבודה אינם מספיקים, ניתן להשתמש בשיש בשרי לצורך חלבי או להיפך בתנאים שהוזכרו.
הכיורים
השימוש בכיורים המצויים במטבחים אצל רובנו מעלים מספר שאלות: האם יש צורך בכיורים נפרדים לבשר ולחלב? האם מותר להדיח כלים בשרים וחלביים יחד באותו כיור? האם מותר להדיח כלי בשרי וחלב בכיור בזה אחר זה ועוד.
הכיורים משמשים, בדרך כלל, להנחת כלים מלוכלכים במזון לאחר השימוש בהם עד להדחתם וכן להדחת הכלים. מאחר והדחת הכלים נעשית בדרך כלל בכיורים באופן ידני תוך שימוש במים פושרים שאינם חמים עד כדי שהיד סולדת מהם (פחות מ-40 מעלות צלזיוס), הרי שאין איסור להדיח כלים בשריים וחלביים יחד. כמו כן אין איסור להניח בכיור כלים בשריים וחלביים יחד על עוד אין בכיור מים חמים בחום שהיד סולדת בו (מעל ל- 40 מעלות צלזיוס). היתר זה נובע מכך שבחום נמוך שכזה אין תהליך בישול ומכאן שגם אין מעבר של הבשר לכלי החלב או להיפך. לעיתים מותירים להשריה כלים מלוכלכים במים חמים מאוד (מעל 40 מעלות) בכיור. פעולה זו שנועדה להקל על הדחתם הסופית, אוסרת הנחתם של כלים בשריים וחלביים יחדיו בכיור (שו"ע יו"ד צה ג). בדיעבד אם עשה כן, הרי שהכלים לא נאסרו, על כל פנים השרייתם של כלים בשריים וחלביים בזה אחר זה, אפילו במים חמים מאוד, מותרת (אגרות משה יורה דעה חלק א סימן מב). יש מי שאסר גם זאת, והתיר השרייה שכזאת (כלים בשריים וחלביים בזה אחר זה) רק אם מניחים את הכלים על רשת בתוך הכיור ולא ישירות על המשטח התחתון (מנחת יצחק ב ק).
מגבלות אלו יחד עם רמת החיים המקובלת בארץ הופכים את תכננו של המטבח מלכתחילה עם שני כיורים (כמו גם עם משפחי נפרדים לבשר וחלב) כעניין שראוי לעשותו.
מטליות ניקוי וקרצוף לכלים
אין איסור להשתמש במטליות ניקוי משותפות לבשר ולחלב, וזאת בתנאי שמנקים את המטליות בין השימוש לכלי הבשר לכלי החלב. ניקוי זה נדרש מאחר ואם המטלית אינה נקייה קיים חשש שאריות מזון חריפות (בצל, שום וכדו') או חמות יבלעו בכלים באמצעות הקרצוף. (למשל כך לגבי סכין, שו"ע יו"ד צד ז). כמובן שלכתחילה עדיף להשתמש בכלי ניקוי נפרדים לבשר ולחלב, וכך הוא גם מנהג ישראל.
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
