מה היחס שבין הנס ופעולות האדם? האם האחד סותר את האחר? הרב זולדן קורא לאחד בין גבורת המכבים לנסים והנפלאות שאותם עשה רבש"ע
אם פך השמן היה דולק ארבעה ימים למשל, או לחילופין עשרה ימים, האם מספר ימי חנוכה היו משתנים? ובכלל, אם נס פך השמן לא היה קורה, האם אז גם היו קובעים ימים טובים באמירת הודאה והלל? המהר"ל (חידושי אגדות, שבת כא ע"ב) שואל עוד: "וכי בשביל שנעשה להם נס היו קובעים חנוכה, וכל נס שחייבים להודות ולהלל הוא בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות מצוה?". קובעים מועד על נס שענינו הצלה ממות לחיים ולא על נס שאיפשר לעשות מצווה?
תשובות לשאלות הללו, הן בבירור היחסים שבין המרכיבים עליהם מבוסס חג חנוכה: משך ימי החג, אמירת הלל, והדלקת הנרות. תשובות לשאלות הללו, נמצא במגילת תענית, מקור קדום ביותר, שמספר לנו את פשרם של רכיבי חג חנוכה. מגילת תענית היא רשימה של ימים על פי חודשי השנה, בהם אירעו אירועים במהלך הבית השני, ובעקבותיהם לא מתענים ואו אף גם לא מספידים. בחודש כסלו מופיע סיפור חנוכה, ובו מוסבר ענינו של כל מרכיב:
מספר ימי החג: "ומה ראו לעשות חנוכה שמנה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים… וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה שלא עשאה אלא שבעת ימים?". הנחת היסוד בשאלה היא שמסגרת הימים קשורה לחנוכת המזבח, ולא קשורה כלל לנס פך השמן. התשובה: "אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד. וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת". בנין המזבח החדש ארך שבעה ימים, וביום השמיני הקריבו. החג נקרא חנוכה על שם חנוכת המזבח: "אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח".
אמירת הלל: "ומה ראו לגמור בהם את ההלל? ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח …להקדוש ברוך הוא לעשות נסים ונפלאות ולנו להללו ולברכו שנאמר על עמך ברכתך סלה". ההלל הוא על ניסי המלחמה. גם ההודאה במסגרת תפילת 'על הניסים', היא על המלחמה. נס פך השמן לא נזכר שם. לא אומרים הלל על נס מסוג זה. וכך לדורות, כמו גם בדורנו. מהקביעה לומר הלל על ניצחונות החשמונאים, למדנו לקבוע אמירת הלל ולהודות לה' על ניצחונותינו את אויבינו והישועות והנסים שנעשו לנו, בזמן הזה במדינת ישראל.
הדלקת נרות: "שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים לשנה אחרת קבעום שמנה ימים טובים". הדלקת הנרות היא בשל הנס שנעשה בפך השמן.
סיכום הדברים מלמד: מסגרת החג שמונה ימים מקביל למשך הזמן בו התעסקו בבנין המזבח, ההלל על ניסי המלחמה, והדלקת הנרות בעקבות נס פך השמן.
הרמב"ם (הל' חנוכה ד, יב) מדגיש מימד נוסף ביחס שבין אמירת ההלל והדלקת הנרות: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד. וצריך אדם להזהר בה, כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו". פרסום הנס הוא חלק מהודאה על הנס, הוא איננו חלק מחובת ההדלקה. אמנם גם ע"י ההדלקה ניתן לפרסם את הנס, אבל הפרסום במהותו הוא שבח לה', בנוסף להלל הנאמר בימי החג, וההודאה בתפילה.
לאחר ההבהרות על המרכיבים של חג חנוכה, נשוב למענה של המהר"ל לשאלתו: "ויש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שנצחו את היונים. רק שלא היה נראה שהיה ניצחון ע"י נס השם יתברך שעשה זה, ולא מכוחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס ע"י נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס המלחמה גם כן". במילים אחרות שמתאימות לזמננו, תשובת המהר"ל היא שנס פך השמן נועד לכך שישירו בחנוכה: "על הניסים ועל הנפלאות אשר חולל ה' למכבים", ולא כפי שמופיע במקור (המתורגם מיידיש): "אשר חוללו מכבים". גם צבא מיומן וטוב, לא יכול לנצח בלי עזרה שמימית. 'תנו לצבא לנצח', זו אמירה נכונה, אבל הצבא והעם כולו צריך לדעת ולהאמין שיש מי שמסייע לנצח. כשהצבא בתמיכת העם פועל להשיג מטרות נעלות וחשובות לשם ביסוסו וקיומו של עם ישראל בארצו, לשם השבת השכינה לציון ולמקדשו, ומאמין ובטוח שאכן זה תפקידו וייעודו, ולא נכנע ללחצים שמטרתם להחליש ולהקפיא, ולפגוע בישיבת העם בארץ, הוא זוכה להשיג בעזרת ה' גם הישגים נפלאים.
הדגשת הניצחון של מעטים מול רבים לבדה, משדרת כוחנות ועוצמה צבאית ללא מטרה ערכית. לחילופין, הדגשת נס פך השמן בלבד, משדרת שאיפה לעולם ניסי ושמימי שלא פועל בסדר החיים הרגיל. השלם הוא הידיעה שהישגי המלחמה היו לשם חידוש הדלקת פך השמן וחידוש העבודה במקדש, ובמזבח, ושבח והודאה לה' על כך. חנוכה נחוג על כל רכיביו, תוך הדגשת הקשר הפנימי העמוק בין כל הרכיבים. אז בימים ההם ובעז"ה גם בזמן הזה.
הרב יהודה זולדן, רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב, ירושלים; מרבני צהר
