שני הקטבים, זה של המעשה הרציונאלי – האנושי מחד והפעילות הרוחנית – החינוכית מאידך, מצויים בחיינו כל העת. הרב נתנאל אריה כותב על החילוק הנ"ל ביחס לתקשורת ועל האמת שיכולה להילמד מנרות החנוכה.
נדמה לי שהרבה מלבטיו של האדם הדתי המודרני נמצאים באופן כזה או אחר בין שני קצותיו של המסר הכפול והכמעט סותר של ימי החנוכה. ואעפ"כ דווקא בחיקם החם של נרות חנוכה נמצא תשובה להרבה משאלות חיינו. די לנו שנתלה עינינו בנרות המרצדים, ונטה אוזן לשיחם האילם, בו הם מספרים בחצי חיוך, כי יהודי אמנם מתייחס בדרך ארץ למתמטיקה, אולם כאן אין משמעות להבדל שבין מעטים לרבים.
כבר כתב שמואל שניצר לפני שנים, כי זמן רב התהלכו היהודים בהיסטוריה כשהם לבדם יודעים שיש רק בורא אחד, בעוד שלשאר העמים היו פנתיאונים שלמים גדולים ויפים, בהם מגוון רחב של אלילות ואלילים. בכל הצבעה דמוקראטית הייתה היהדות נוחלת מפלה ניצחת, אולם המיעוט שנשא בקרבו אמת, מעולם לא התפעל מכך, וידע תמיד כי במאבק שבין אמת לשקר אין משמעות רבה לרוב או לכוח!
בתקופת החשמונאים ישבה בירושלים הנהגה לאומית רשמית, ששיתפה פעולה עם הממלכה הסורית-יוונית. ייתכן והיא עשתה כן מתוך הערכה מפוכחת של יחסי הכוחות והמציאות הרציונאלית, וייתכן שהיו אלה סיבות אחרות. על כל פנים, קל לשער מה חשבו מומחי האסטרטגיה של אותה תקופה על האבסורדיות המגוחכת של תושבי מודיעין הכפריים. סופו של הסיפור ידוע: הם נצחו את האימפריה היוונית ונס פח השמן, אשר בניגוד לכל הסתברות דלק שמונה ימים, הורה באצבע מרשימה גם הוא כי האיכות סופה לנצח את הכמות, והאמת את השקר.
גם אנו בעת המתחדשת כאן בארץ ישראל, מוצאים את עצמנו מתניידים כל העת בין שני הקטבים של המעשה הרציונאלי – האנושי מחד, והפעילות הרוחנית – החינוכית מאידך. בחנוכה אין אנו מניפים כידונים. אנו לא תולים דגלים ושאר סמלי קרב, אלא מדליקים נרות ולא בכדי. לקחו של אותו מאבק הוא התרכזות בזהותנו היהודית ובאמונתנו, והשתדלות להפיץ את אורם החוצה לרשות הרבים.
איננו תמימים! אנו יודעים היטב כי מאות מיליוני דולרים ומשאבי כוח אחרים מופנים כיום להקניית ערכים זרים דרך המדיה לסוגיה. אנו מבינים מי הם הכוחות העולמיים המעוניינים כי מדינת ישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה, ומדוע ישנו מאבק מתמיד ומתוקשר סביב נושאים כמו זכויות אזרח לעובדים זרים, וחוקים המקנים שוויון ואף זכויות יתר למי שחפצים בהיעלמותנו מארץ ישראל.
ישנם משתפי פעולה גלויים וסמויים בנושא זה, ודווקא משום כך יש להיות סקפטיים מאוד באשר ליכולת ההשתלבות במדיה המצויה בעמדות השפעה אמיתית. זהו מרקם צפוף בעל סגנון רחוק כל כך מעולם של תוכן ערכי ואמת פנימית.
אך דווקא בשל כך, מבטנו מאוזן ואנו מביטים בעין פקוחה אל המציאות. אין לזלזל במדיה ובכליה המשוכללים, ויש במידת האפשר לייצר אלטרנטיבה ראויה. לא חיקוי דהוי חסר צבע, אך גם לא מדיה מגזרית צרה. יש צורך באלטרנטיבה כתובה וחזויה שניצנים של ממש קמו וקמים לה כל העת. יש להכשיר דוברים רהוטים, ולרתום כוחות בעלי עמוד שדרה והשקפה רחבה אל שדה המערכה התקשורתי.
כל זה נאמר גם לפני כן, אולם כעת הגיע הזמן להגדיר מחדש את שדה המערכה המרכזי, כשלענ"ד שדה המערכה המרכזי אינו המדיה אלא החינוך התרבות והספרות, ולשם יש להעתיק את מרכז הכובד של ההשפעה הערכית.
נראה כי השירה והספרות הפוסט-ציונית עשו ופעלו במהלך שלושים השנה האחרונות הרבה יותר מכל הפגנות הענק של הציבור האמוני. ראינו היטב כי פעולתה של הרוח הזרה חזקה יותר גם ממבנים העשויים מבטון ופלדה. את כל המעשים והפעולות הממשיות המעוגנים בחול יכולה לשאת הרוח.
יותר מכך. יש לשנות פאזה מחשבתית. תיאורית 'הטובים לתקשורת' לא ממש הוכיחה את עצמה. אדרבא בינתיים היא רק מוכיחה כי מי שנכנס פנימה לרוב מאמץ (ודי מהר) את קודי ההתנהגות והתרבות המקומיים. במקרה הפחות גרוע, הוא בוחר להדגיש עד כמה הוא "ללא קרניים" או לנקוט עמדה שהיא מקבילה לפלורליזם המערבי הקר. דרושה דעה רחבה, שאינה מצומצמת ובעלת פטרונות על האמת, אך גם לא פחות מכך עמדה נפשית פשוטה ובוטחת, שאינה מייפה את עצמה, ואינה מנסה ליישר קו ולמצוא חן בעיני אחרים. סיפר לי חבר העוסק בתקשורת על ידיד שחזר בתשובה ואמר לו: אנשים היום לא מחפשים שיאמרו להם שהם צודקים. הם מחפשים לשמוע שיש אמת אחרת!
אך התעוררנו ב"ה. קיימים מעגלים רבים של השפעה תרבותית. מתרבות עלוני השבת דרך פורצי הדרך המתרבים בספרות הכללית. דוכני הרחוב הכובשים לבבות, הגרעינים התורניים והקהילות המשותפות במרכז, בערי הפיתוח ובערים המעורבות, וכמובן האוצר העצום והנגיש של "תורה נטו" תוך שימוש מושכל ונרחב במהפכת המידע האינטרנטי.
אי אפשר שלא לציין גם את השירה היהודית, שעדנה מיוחדת לה בעשור האחרון, המשמשת גם ביטוי וגם מצע מחבר לכל התרחישים הרוחניים המורכבים אותם עוברת החברה הישראלית בדורנו. כל אלו הינם כוחות השפעה ארוכי טווח, שאת ניצניה הברוכים אנו רואים כבר היום, ואין אנו חולמים.
דווקא במבט ריאלי ומפוכח אנו צריכים להבין, כי התמודדות מרכזית צריכה להיות במקום בו ניכרים האמת והשקר, הטוב והרע. במקום בו אין מסכים ומסכות אלא אמת אנושית צרופה, המחוברת אל העם, קשובה לצרכיו ובכוחה לספק מענה ראוי.
יש להיבנות באופן פנימי ולהיות עם עמדה נפשית ורוחנית מוצקה. ההשפעה באופן זה הינה עניין שיבוא ממילא. אכן המדיה תורמת לעיצוב פני החברה, זה ברור לכולנו, אך חנוכה מלמדנו כי עמדה נפשית חסונה ובניין רוחו של העם – יסודיים יותר, משמעותיים יותר, ובעלי השפעה רחבה ועמוקה יותר!
הרב נתנאל אריה הוא ר"מ בישיבת הגולן חספין
