שאלה: לאחרונה התפרסמו סיפורים רבים על מערכת הכשרות בארץ הן של הרבנות והן של הבדצי"ם השונים. מה דעת הרב על מערכי הכשרות בארץ, ומתוך כך האם משפחה דתית יכולה לאכול במסעדה ללא חשש או שעדיף להימנע מכך והאם יש הבדל לעניין זה בין מסעדה בשרית לחלבית?
תשובה:
באופן כללי במדינת ישראל רמת הכשרות כיום היא הגבוהה ביותר בעולם, כפי שהיה מצופה ממדינת היהודים. את שאלת האמינות בכשרות ניתן לחלק לשתי קבוצות:
א. גופי הכשרות הממלכתיים. (הרבנויות המקומיות).
ב. גופי הכשרות הפרטיים (בדצי"ם)
הכללים בגופי הכשרות הממלכתיים:
1. אין קשר כספי בין הרב נותן הכשרות לבעלי העסק המבוקרים, ומכאן שאין לרב נותן הכשרות אינטרס כלכלי בנתינת תעודה או בהסרתה. מכאן שהסיכוי לחוסר אמינות בגופי הכשרות הממלכתיים הוא נמוך ביותר.
2. הרבנות המקומית הינה גוף העומד תחת פיקוח וביקורת ציבורית. ביקורת זו באה לידי ביטוי בנגישות של הציבור לרב נותן הכשרות שהוא תמיד מוכר, ידוע וזמין (לשכת רב העיר ו/או משרדי המועצה הדתית), וכן בעובדה שהרבנות המקומית, כגוף ציבורי, כפופה לרשויות החוק. משמעות הדבר הוא שניתן להתלונן ולבקר אותה, אם חלילה מתברר שאינה נוהגת כראוי.
במקרים הבודדים בהם אין רב מקומי שאחראי על מערכת הכשרות ייתכן מצב שבו המערכת אינה מתפקדת כפי שצריך. מקרים אלו נדירים ביותר, ומי שנתקל בבעיה צריך להתלונן עליה בכדי לתקן את הדבר.
בשוליים של מערכת הכשרות הממלכתית ישנה תופעה שבה לעיתים רבנות מקומית קובעת אמות מידה משלה לכשרות, מתוך מחשבה כי הכשרות שהיא מעניקה מיועדת לאנשים שאינם דתיים בלבד. תופעה זו מתרחשת כאשר לדעתם של האנשים באותה רבנות יהודי ירא שמיים צריך "להחמיר" ולאכול רק כשרות של בדצי"ם למיניהם. מצב זה גורם לרמת כשרות נמוכה מאד. יתכן גם מצב הפוך שבו הרבנות מנהיגה חומרות שאינם נצרכות מבחינה הלכתית ואינה מתאימה את עצמה לציבור המעוניין במוצרים כשרים למהדרין, אולם ללא חומרות בלתי סבירות ובהתחשב בדעות הפוסקים כולם, ובכללם רבני הציונות הדתית לדורותיהם. דוגמא לתופעה זו של החמרה שאינה במקומה היא למשל היחס לשמן קנולה בפסח, פרשיה המטופלת כעת בידי הרבנות הראשית ורבני צהר.
יחד עם זאת, אין בתופעות שוליות אלו בכדי לבטל את מעלות הכשרות הממלכתית/ציבורית ואת חיוניותה לעם ישראל כולו. כשמדובר במערכת הכשרות הציבורית הרי שלציבור יש כוח רב, ועליו לפנות לרבנים ולהתלונן במקרים בהם הדבר דרוש. גם רבני צהר פועלים בכיוון זה מול הרבנות הראשית ומול רבנויות מקומיות ומכוח הציבור בעזרת ה' נצליח.
בגופי הכשרות הפרטיים:
1. מערכת הכשרות מתנהלת כמו כל "עסק" אחר. נותני הכשרות הם הבעלים של "העסק" בהרבה מקרים הם מאלצים את מקבלי הכשרות להזדקק אך ורק לגופים הקשורים אליהם (ספקים, סיטונאים וכו'). מצב זה יוצר תופעות חמורות מבחינת הנורמה הציבורית, שאינן מקובלות במערכות ציבוריות אחרות אך משום מה הפכו מותרות במערכת הכשרות הפרטית.
2. מערכת הכשרות הפרטית אינה עומדת תחת ביקורת ציבורית, הן בגלל היותה גוף פרטי והן בשל חוסר הנגישות של ציבור הצרכנים למנהלי המערכת. מצב זה מאפשר מצבים הפוגעים באמינות הכשרות. אמנם מקרים אלו הם שוליים ונדירים מאד, אולם כבר היו דברים מעולם, שלעיתים הגיעו כמעט עד למערכת המשפט אך טופלו לבסוף "בתוך המשפחה".
3. גופי הכשרות הפרטיים שייכים לחוגים מסוימים ומכוונים את התוצרת לחוגים אלו בלבד. מכאן שאמות המידה ההלכתיות שלהן מתאימות לחוגים הללו ולא פעם אינן מתאימות לצרכן הישראלי הממוצע (בין לקולא ובין לחומרה).
להלכה נפסק שעד אחד נאמן באיסורין (רמב"ם הלכות שחיטה פרק י' הלכה י"ד . ושו"ע יו"ד הלכות שחיטה סימן א'. ועוד)- כלומר כאשר אדם אחד מעיד על נושא שבתחום איסור והיתר, כמו כשרות, הוא נאמן, בתנאי שאותו אדם נחשב לאדם נאמן באופן כללי. כאשר יש ערעור על אמינות של אדם אין לסמוך עליו כעד אחד באיסורין. מאחר והרבנים העוסקים בתחום הכשרות נאמנים לעשות מלאכם כראוי, הרי שכל עוד לא ידוע כי אינם הגונים, אפשר וניתן לסמוך על מערכת הכשרות שבה הם פועלים.
חשוב לדעת כי לאחרונה קמו בישראל גופי כשרות (בדצי"ם) בעלי שמות מרשימים מאד, אולם אמינותם מפוקפקת. גופי כשרות אלו הוציאו לעז על גופי כשרות אחרים. להלן רשימת הבדצי"ם המפוקפקים:
באזור ירושלים: "כתר הכשרות", "נזר הכשרות", "הכשרות המהודרת" ו"נחלת יצחק".
בתל אביב: "משמר הקודש – שמן המשחה".
בבאר שבע: "בד"צ קהל עדת יראים – הרב לנדא" (אין לגוף זה כל קשר לרב לנדא מבני ברק ולמערכת הכשרות שלו).
ככלל, יש לקחת בחשבון כי בית אוכל שמוצבת בו תעודת כשרות של גוף חיצוני ולידה אין תעודה של הרבנות המקומית, הדבר נראה חשוד. הסיבה העיקרית לחשד נובע מהחשש כי בית העסק אינו עומד באמות המידה של הרבנות לקבלת תעודת כשרות, ולכן בעל המקום נעזר בגופים קיקיוניים בכדי להשיג תעודה כל שהיא. על כל פנים, בכל מקרה של שאלה או תלונה ניתן לפנות אל רבני צהר ובכוחות משותפים נזכה "לתקן עולם במלכות שדי"
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
