פרשת וישב מפגישה אותנו עם הדרמה של ההידרדרות וההתערערות במערכת היחסים שבין יוסף לאחיו. הכעס והקנאה שלהם כלפיו הובילו אותם אף למחשבה להרגו. אמנם היצרים התמתנו קצת לבסוף ויוסף "רק" נזרק לבור ונמכר, אולם סיפור זה מתווסף לשורה של מתחים קודמים בין אחים עליהם קראנו בספר בראשית. קין הרג את הבל, עשו חושב להרוג את יעקב, אולם נדמה כי דווקא סיפורו של יוסף הוא המשמעותי מכולם. הפילוג שבין בני לאה לבני השפחות ובני רחל, ילווה את כל ההסטוריה של עם ישראל ואף ישפיע על אופן הופעתו של המשיח.
מעבר לכך, ישנה ההעדפה שיעקב הפגין כלפי יוסף שגרמה לקנאת האחים, העדפה שזכתה לביקורת נוקבת מצד חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".
ואמנם תמוה הדבר כיצד יעקב שרוב חייו היו במאבק עם אחיו, איננו ער למה שהוא גורם במו ידיו בביתו שלו באמצעות העדפתו של יוסף. זאת ועוד: גם בסוף ימיו יעקב נוהג בצורה דומה כשהוא מעדיף את אפרים על פני מנשה בברכתו לבני יוסף. מה יכול לגרום לאדם להתנהגות שכזאת?
השאלות הללו מהוות הקדמה לקביעה כי גם ההורים הכי טובים יכולים לעיתים למעוד ולהיכשל בנקודת זמן זו או אחרת. לעיתים גם הכוונות הטובות ביותר לא עומדות לזכות ההורים, ומבלי מתכוון הם עושים דברים הפוגעים בילדיהם. אחד מאותם מכשולים היא העדפת אחד מהילדים על פני אחרים. העדפה זו יכולה לבוא לידי ביטוי ביחס, בעזרה שניתנת לילד, באורך הרוח היחסי שהוא זוכה לו לעומת אחיו ובאמון שניתן בו.
לעיתים ההעדפה מוצאת ביטוי לאחר המוות, ולא רק בחלוקת הירושה, אלא גם בתחושה שנשארת מושרשת ונטועה בלבו של הילד שנים רבות אחרי שהורה כבר איננו. לא בכדי מדברים אחיו של יוסף על המתנה עד סוף ימי אביהם על מנת "לסגור חשבון" עם יוסף.
ילדים קטנים נוהגים לעיתים לשאול את הוריהם,"את מי אתם אוהבים יותר?". הורים טובים משיבים כי הם "אוהבים את כולם אותו הדבר." ייתכן שראוי יותר לומר לילד כי הורים אוהבים את כל ילדיהם, וכולם שווים, אבל הם אוהבים כל אחד מהם בדרך שונה. יהיה זה נאיבי לחשוב כי הורה יהיה מרוצה באותה מידה מילד שניגש ללימודים באופן רציני ואחראי לעומת ילד שמזלזל בהם ולא ממצה את הפוטנציאל שלו. אין זה מציאותי לצפות מהורה להפגין יחס שווה לילד שהתחתן עם בן או בת זוג שהשתלבו בצורה חיובית בתוך המשפחה, לילד שהתחתן עם בן או בת זוג שמתנכרים, מסכסכים ואף ממרידים נגד המשפחה.
אולם על אף ההתייחסות השונה, חובה לשמור על מצב שבו אין אחד החש עליונות על האחרים או הפליה לרעה. ראוי כי הורים יבדקו האם הציפיות שלהם מהילדים הינם מציאותיים. אם הציפיות נכונות ומתאימות, ובכל זאת הילד אינו עונה עליהם, על ההורה לבחון דרכים בהם כן ניתן לעודד את הילד ולא לדכאו. קל יותר לאהוב ילד אשר עושה את רצוננו, אולם חשוב יותר לאהוב ילד שמתקשה לעמוד בציפיות ובדרישות שלנו.
ואם בכל זאת הורה כועס על ילד, מוטב שיגיד לו זו בצורה ישירה. כך מתאפשר תהליך של פתרון הבעיות והתפייסות. אין דבר מזיק יותר מאשר הורה ההולך לעולמו ומשאיר דברים לא פתורים מאחוריו. שנים רבות של חוסר שקט ותחושות אשם עלולות לצמוח ממצב שכזה. הורה שבאמת אכפת לו מילדיו גם לא יפלה בין הילדים בצוואה שהוא משאיר. הורים אשר עושים זאת, גורמים לנזק אשר לא יכול להתרפא לא רק לילד המקופח, כי אם גם לאלו אשר קיבלו יותר.
גם אם נקבל את המפרשים הרואים בטעויות של יעקב דברים שנעשו השראה עליונה, הרי שאל לנו בחיינו ובמשפחתנו לסמוך על ניסים. מוטב שלא נפלה ילד במשפחה לטוב או לרע.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון שינוי בהרצליה
