רבים מאתנו תוהים ותמהים מדוע לתפקידים המשמעותיים ביותר בחיינו, כמו זוגיות והורות, אין הכנה
מסודרת המאפשרת להתמודד עם המורכבויות שהם מזמנים? שאלה זו מועצמת בעיקר לאור העובדה שזוגות רבים חווים עליות ומורדות במערכות היחסים הבין אישיות. כשהם מצליחים להתגבר על אי ההבנות ועל הבעיות, הם חשים תחושת רווחה,סיפוק והצלחה. אולם כשאר ישנו קושי מתמשך להבין את השני, ותחושות הפער והתסכול הולכות וגדלות, לא פעם גדל גם חוסר האונים ואי הוודאות לגבי המשך הזוגיות.
מציאות זו מעלה את השאלה האם כל חוסר הסכמה והבנה בין בני זוג מצביעים על כך שאין שפה משותפת, ואין מכנה משותף? האם לא ניתן לגשר על פערים? ובכן: לא בהכרח, אולי אפילו ההפך. קונפליקטים בין בני זוג הם בראש ובראשונה אתגר לשני בני הזג המנסים לבנות חיים משותפים. יחד עם זאת, אין הדבר אומר שבעל ואישה צריכים להיות מתואמים ומסכימים על כל צעד ושעל (זה אפילו משעמם). אי הסכמה יכולה להיות גם הזדמנות להדברות ולרצון להבין מדוע בן הזוג חושב אחרת. דו-שיח שכזה יכול להיות אמצעי להכרות מעמיקה של עולם הערכים, המחשבות והרגשות. במקום משבר נוצרת צמיחה. היכולת לדבר על נושאים שנויים במחלוקת, תוך הבנת הציפיות של השני, עוזרת לפתח מיומנויות של הקשבה ופתיחות. היא מאפשרת להתגמש ולעשות ויתורים הדדיים (מתוך בחירה,ולא מתוך תחושה של כניעה ופנקסנות), ולקבל החלטות חדשות שתתאמנה לשני בני הזוג.
העובדה שבן הזוג שלי מציג עמדה שונה משלי איננה מעידה, בהכרח, על חוסר רגישות, אלא על תפיסה שונה הבאה מזווית אחרת של ראיה.
כך למשל, אחד מהנושאים הרגישים והעדינים בתחילת חיי הנישואים הוא האופן שבו כל אחד מבני הזוג מנהל את הקשר עם משפחת המוצא שלו. כך עולות שאלות כמו כמה מבקרים אצל ההורים? האם לשמור בקפדנות על איזון בביקורים בין ההורים של שני הצדדים? ומה לגבי אירוח של ההורים?
בחיי הנישואים, כידוע, אין נוסחאות קבועות כיצד לנהוג. אין "נכון" או "לא נכון". מה שיש הוא צורך לראות מה מתאים לאותה יחידה זוגית, ואילו פשרות מעניקות את הפתרון הטוב יחסית. חשוב מאוד לזכור כי זוג צעיר מהווה יחידה עצמאית, ולכן הם אלו שצריכים להגיע למסקנות לגבי מה מתאים להם. הדרך להסכמה עוברת בחכמת החיים של לדעת להתחשב האחד בצרכי השני. ביכולת לגלות רגישות, סבלנות וסובלנות. לעומת נוקשות ועקשנות, אלו יכולים להשיג תוצאות טובות תוך הערכה הדדית וקשר מעמיק.
אין מדובר במסע פשוט, אולם במסע שיכול להיות מרתק תוך שהוא גורם לצמיחה והבנה. ההכרה כי בן או בת הזוג אינם רק בעל או אישה, אלא חבר וחברה במובן הכי איכותי של המילה, היא המפתח לכל. במציאות שכזו הקונפליקטים לא נתפסים כמקור לאי שביעות הרצון, אלא כהזדמנות להעמקת הקשר והאהבה.
לכן כשבני זוג מתקשים להגיע להבנה, ותחושות המתח והתסכול גואים וגורמים להתדרדרות, לא רצוי לשמור את התחושות הקשות "בחדרי חדרים". החנקת הדברים רק עלולה לגרום לעוינות גדולה עוד יותר ולהתעצמות המרחק. במצבים שכאלה ,רצוי לפנות לגורם שלישי, דמות מוסכמת ומוערכת על שני בני הזוג, (רב או גורם מקצועי), על מנת יסייע. ניסיון שכזה יכול לעזור בהפגת המתח, הגברת ההבנה ההדדית ופיתוח מיומנויות התקשורת הבין אישית, שיאפשרו לבני הזוג להתחדש ולחוש שוב בטחון ואמון האחד בשני.
מיכל נרבר-M.S.W. היא מטפלת משפחתית מוסמכת. 0526941339
