במאמרנו הקודם הרחבנו לגבי מציאות הגיור בארץ כיום. הזכרנו גם את העובדה כי אלו הצובאים על פתחי בתי הדין בכדי להתגייר אינם רבים. מציאות זו הביאה אנשים רבים, חלקם מלומדים, אפילו ידועים כרבנים אורתודוכסים, להציע פתרונות לגיור "המוני", בשיטות שונות, ומקוריות, שהציר העיקרי שעליהם הם נסובות היא ההזדהות עם עם ישראל, אמונתו ותורתו, בצירוף טבילה. מאידך המתגיירים לא ידרשו להתחייבות מעשית לפני בית הדין לקיום מצוות (דוגמת ה"ערב-רב" שיצאו מצרים). אלו המציעים תוכניות אלה מסתמכים על פוסקים יחידים הקובעים שגוי המכריז שהוא מוכן מתוך אמונתו בה' להכיר שיש חיוב לקיים מצוות ושכר ועונש בצידן, אך אינו מתחייב בפירוש לפני ביה"ד לקיימן, והדיינים נוכחים "שעושה זאת מאהבת ה' ותורת ישראל"– הרי זוהי קבלה מספקת כדי לגיירו(הרב עוזיאל זצ"ל בפסקי הזמן הזה ס' ס"ה). לפי אותם דעות אותו מעומד יתקבל לגיור גם במקרה שבו יתחייב לקיים מצוות, אולם בפועל נראה שהוא יתקשה לקיים הכל – הרי גם זו בגדר קבלת מצוות בכדי לגיירו (שו"ת אחיעזר). בצורה זו טוענים אותם גורמים יוכל ה"מתגייר החדש" להמשיך את רוב אורח חייו כפי שחי בעבר, מה גם שהתהליך עצמו לא ירתיע את המוני הגויים וממילא סכנת ההתבוללות תפחת.
בפועל, רוב הפוסקים בעבר ובהווה, ובכלל זה הרבנים הראשיים בעבר ובהווה, לא מסכימים לשיטות הנ"ל והם דבקים ביסוד הדרישה ההלכתית מהגרים בכל הדורות, ממעמד הר סיני ועד לדורנו אנו, לקבל עול מצוות כבמעמד הר סיני (היינו קיום ועשייה כפשוטו) יחד עם טבילה וברית מילה לגברים. כך נפסק מפורש בשולחן ערוך וכליו, וכך נהגו למעשה כל בתי הדין בישראל, עד עצם היום הזה . עוד יודגש, שהפוסקים שהתירו את כל שיטות הגיור הפחות מחמירות , עשו זאת במקרי קיצון כמו זוגות מעורבים וילדיהם הנשואים בטקס אזרחי או שאינם נשואים רשמית וחיים יחדיו כמשפחה. מציאות שכזאת היא עבירה חמורה מאוד (כמובא בשו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סה :קצור הלכות בדין נשואי תערובת) ולכן מצאו לנכון לבוא לקראתם עד קצה היכולת ההלכתית. גם במקרה שלהם נדרשת כנות בקבלת התורה ולא "אחד בפה ואחד בלב", כפי שמתאר הרב עוזיאל בתשובה הנ"ל: "שאע"פ שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות, משום שסופם יבואו לידי קיומן". ראוי גם להדגיש כי לכל הדעות מי שאינו מתכוון כלל לקיים מצוות, אינו מאמין במציאות ה' ובייחודו, הרי אינו גר. לצערנו רבים מאוד מהגויים שמדובר בהם חונכו על ברכי האתיאיזם ועל ערכי התרבות הנכרית, והאמונה קשה עליהם מאוד. זאת אחת הסיבות בשלה הם נמנעים לשמוע על אפשרות של גיור, מה גם שקשה עליהם דרישת בתי הדין לחנך את ילדיהם לאמונה בה' במסגרות מתאימות. עוד יש להעיר, שלא מצאנו שהפוסקים המקלים הקלו בצורה שכזו ביחס לכל בחור ובחורה, מה גם שהם דור שלישי לנכרים, כפי שמבקשים ודורשים כיום רשויות הצבא ביחס לחיילים נוכרים שלצבא יש עניין לגיירם. כל זה ניתן להוסיף טענה שאינה קשורה להלכה: האם גרועים אנו ממדינות דמוקרטיות רבות שאינן מעניקות אזרחותן למהגרים אליהן, אלא לאחר כמה וכמה שנים ובתנאים מסוימים??
למרות זאת בתי הדין כיום מנסים להתחשב במתגיירים השונים ומותחים לשם כך את ההלכה עד לקצה גבול היכולת, וכל זאת בכדי לבוא לקראת המתגיירים שכוונתם אמיתית. ראוי לציין כי קיימות גם בעיות הפוכות. כך למשל ישנם עיכובים גדולים מצד המדינה בנושא בקשות גיור מצד מי שאינם אזרחי המדינה. המדינה אינה מתירה כיום לנוכרים לבוא לישראל על מנת לעבור גיור, גם אם כוונתם כנה ואמיתי לגמרי, וזאת עקב תופעות של מתחזים והחשש שהיתר שכזה יגרום להתגיירות המונית של נוכרים (כמו למשל עובדים זרים) שכוונתם האמיתית היא לזכות באזרחות קבועה בסל קליטה. אלא שלא פעם בשל חששות שכאלה נגרמים עינויי דין למתגיירים אמיתיים, ויש בכך משום חילול ה' מצד האמונים על הנושא. בנקודה זו חייב לבוא שינוי מיידי, ואין להטיל דופי זה על בתי הדין.
עניין זה מתקשר לנושא הביקורת המוטחת בבתי הדין לגיור חדשים לבקרים, שנובעת ברובה משמועות ורכילות זולה ומכאן שהיא אינה נכונה ואינה מוצדקת. דיני בתי הדין לגיור הם בני אדם, וייתכן שפה ושם אולי מי מהם טעה בהבחנות או בשיקול הדעת. אולם יש לדעת כי מדובר במקרים בודדים שנלמדו לעומק ונעשה בהם תיקון. נושא הביקורת על בתי הדין המיוחדים לגיור חייב לרדת מסדר היום הציבורי במדינת ישראל. די להם לבתי הדין בביקורת המוטחת בהם מצד העולם החרדי. אדרבה, יש להשתדל ולפרסם בין המשפחות המעורבות והקהל הנוכרי שהדרך לגיור פתוחה לכל, תוך הדגשה שבארץ ישראל קמה לה מדינה יהודית, דווקא ליהודים, וזו גם הסיבה בגלל המדינה מאפשרת לכל מי שמעוניין לעבור גיור אמיתי לעשות כן. גם ארגון הרבנים "צהר" – יכול לסייע בכך, ואכן עושה כן וזהו גם המקום לחזק את ידיו של מו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א, שנושא הגיור מעסיק את רוב ימיו ולילותיו בשנים האחרונות.
הרב גדעון פרל הוא רבה של אלון שבות, עוסק בתחום הגיור ומשתייך לרבני 'צהר'
