לכבוד ט"ו באב,"חג השידוכים" התפרסם באתר ynet מאמר ובו מעין "עשרת הדברות" לבחירת בן זוג. כמי שב- 15 השנים האחרונות עומד בראש עמותת "בת מלך" (ארגון סיוע לנשים דתיות במצוקה), חיפשתי במאמר את הדיבר אשר ימנע סבל מיותר מעוד אישה העלולה להינשא לבחיר ליבה האלים. חיפשתי, וקצת מצאתי, וכך נאמר שם:
"מה צריך לחפש בבן הזוג? הדבר הראשון שצריך לחפש בבן הזוג הוא מידות טובות. וכך כותב הרמב"ם (איסורי ביאה י"ט, י"ז): "כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחילה. ואף על פי כן – אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר – חוששין להן וראוי להתרחק מהן, שאלו סימני פסלות הם."
יצויין כי הרב הכותב מכיר בעלים אלימים, שהרי לא מזמן פעלנו יחדיו לעזרת אישה מוכה נתמכה ע"י הרב ואשתו. האמת היא שאין צורך להביא ראיות להכרות של הרב (ושל כל רב אחר) עם תופעת האלימות במשפחה, שהרי רבני ישראל הם הראשונים להיחשף לנעשה בחדרי חדרים. אליהם פונות הנשים האומללות לבקש עזרה והצלה. אולם מסתבר כי ישנם רבים הנבוכים או חוששים לדבר בגלוי על "אלימות במשפחה". אם ממש אין ברירה, הם ידברו בלשון "סגי נהור" ברמזי רמזים, או על ידי ציטוט של רמב"ם, ויסיימו ב"המבין יבין"…
אכן, כפי שנכתב במאמר שם, יש "צער השכינה" באשר לבודדים ובודדות אשר טרם נושעו, אך אנו, העוסקים מידי יום עם נשים החיות תחת טרור ואלימות, מכירים מקרוב את "צער השכינה" ואת דמעותיה של אישה המושפלת ומוכה על ידי בעלה, ואין אנו מוכנים להחשות עוד, וגם לא להסתתר מאחרי ציטוטים מעודנים.
גדולי ישראל הראשונים לא התביישו "לקרוא לילד בשמו". כאשר ראו כי הדור הולך ופוחת קבעו ללא פשרות: אסור לבעל להכות את אשתו והעושה כן עובר ב"לא תעשה" והתנהגותו אינה יהודית, וכך כתב המהר"ם מרוטנבורג: "והמכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חברו, ודרך הגויים בכך, אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת" (דפוס פראג ס' פ"א).
וכך נכתב בספר הברית לרבנו פנחס,דיין בביתהדין של הגר"א: "ויותר מהמה בני הזהר בדבר הזה עם חברתך ואשת בריתך. כי יש אנשים אשר ישמרו עצמן מעשות רע לכל אדם, ויאהבו ויכבדו אותם, אבל ישנאו את נשותיהם, ויבזו אותם, ואומרים אין בזה עוון, כי אני בעל האישה ואשתי כגופי, ואין אני מצער לשום אדם חוץ ממני, ולא יבינו כי גדול עוונם מנשוא יותר מאם עשו כן לאדם אחר. אך עונשם יותר חמור ומדתם יותר מגונה, על כי היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ועוכר שארו אכזרי ואסור לצער את אשתו בדברים ומכל שכן שאסור להרים יד עליה חס וחלילה" (ח"ב מאמר י"ג פרק ט"ו).
על העוסקים בנושא, רבנים, רבניות, מדריכי חתנים ומדריכות כלות, מחנכים ומחנכות – לשים לב לסימנים הדקים המופיעים ברמב"ם- לוקה במידות טובות, מתגרה, מרבה מריבה, עז פנים ביותר – סימנים אלו אמורים להדליק להם נורות אדומות, אולם אז עליהם לתרגם זאת למילים שאינן משתמעות לשתי פנים – כאלו שגם נערה צעירה ומאוהבת תוכל להפנים ולהבין כי הבחור שלפניה מגלה סימני אלימות ו'או שתלטנות, ולכן הימנעי משידוך זה אם חפצת חיים את!
ומה באשר לבחור "רע המידות"?
כיום ישנה מודעות רבה לאפשרויות טיפול בגברים אלימים, אך חייבים להיות זהירים מאד.
לא כל מורה הלכות יכול לתקן נפש ומידות אדם. ישנם בעלי הפרעות אישיות קשות וחולי נפש. ישנם גם אנשים שאין די "להשיבם למוטב" אלא יש לעבור עימם תהליך טיפולי ארוך ומורכב המצריך הכשרה וניסיון רב. הרבנים והמחנכים ימשיכו להיות בחזית, הם ימשיכו להיות הכתובת הראשונית למצוקות ובעיות מסוג זה,. אך מרגע שזיהו את הבעיה, מחובתם להעבירה לטיפול אנשי המקצוע. קל וחומר שבמקרים של סיכון יש לעודד את האישה לפנות אל המשטרה ואל גורמי הרווחה כדי שיוכלו לסייע לה להציל את עצמה ואת ילדיה, ולא חלילה לשכנע את האישה להמשיך ולסבול במחיצתו של הבעל האלים והמסוכן.
וכך כתב התשב"ץ (רבי שמעון בן דוראן זצ"ל): "ומכל מקום, אם היא מרב שיחה וכעסה הולכת לבית דין ותובעת כתובתה, לא הפסידה כלום… והדיין הכופה אותה לחזור לבעלה כדרך הישמעאלים, מנדין אותו". וכן כתב: "ורחמנא ליצלן מעלבון העלובות"
נח קורמן הוא עו"ד וטוען רבני ומנכ"ל עמותת "בת מלך"- ארגון סיוע לנשים דתיות מוכות המפעילה את המקלט הדתי.
