אבי בא לביקור במרפאה השכונתית. שלא במפתיע קידם את פניו תור ארוך ומייגע של פציינטים נרגנים. בעודו מנסה לברר "מי האחרון בתור?" הוא שמע את קולו של מעוז חברו הטוב קורא לו מראש התור "אבי, בוא הנה שמרתי לך תור". אבי פסע באדישות מעושׂה לעבר הקצה "הנכון" של התור, כשהוא מלווה במבטיהם הנזעמים של הממתינים האחרים, שמלמלו "בושה", "איזו חוצפה". אבי נעמד ליד מעוז ונעץ את מבטו ברצפה, כשהגיע הביתה התיישב ליד המחשב ושלח שאלה לאתר "דין תורה", וזו התשובה שקיבל:
המקור העיקרי בנושא מצוי בהלכות סדר הדין. הגמרא (סנהדרין ח, א) לומדת מהפסוק "כקטן כגדול תשמעון", שיש להקדים את מי שבא ראשון, וכך נפסק בשולחן ערוך (חו"מ טו, א, ראו שם רשימת החריגים שיש להקדים אותם בתור). אמנם פרשן השו"ע, הסמ"ע, אומר שהזכות שמורה רק למי שכבר החל להתדיין בפני הדיין, אף שמדברי המאירי על הגמרא (שם) נראה שעצם קדימת התור קובעת. רש"י (מל"א ד, ג) אומר שזה היה תפקיד "המזכיר": "איזה משפט שבא לפניו ראשון שישפטנו ראשון".
מקור נוסף נמצא בדברי המאירי (סנהדרין לב, ב): "יש דברים שאין מדת הדין שולטת בהם, ואתה צריך לחזור בהם אחר מה שראוי יותר… דרך פשרה ומדה מעולה… כל שאנו רואים שיכול לסבול בעבור האחר, ידחה מפני חבירו, כגון בריא וחולה… אף לענין הדין אמרו, שאם היו לפני הדיין הרבה בעלי דין, מקדימין יתום לאלמנה… ואם כולם שוים, מקדמינן לקודם".
מכאן נלמד שאין מדובר בזכות משפטית כי אם במדת דרך ארץ. לפי זה נראה שאין לנפגע – מי ש"גנבו" לו את התור – זכות לתביעה ממונית כנגד מי שעבר אותו. אמנם, מסתבר שבנוסף יש בכך איסור אונאת דברים, שכן ציער את חבירו.
יתכן שיש זכות משפטית למי שעברו אותו למנוע מראש את המעשה, זאת, על פי הכלל המתיר לאדם לעשות דין לעצמו – "עביד איניש דינא לנפשיה". בגמרא (בבא קמא כח, א) נאמר שאם אדם חסם את רשות הרבים בחביות, הרי שהעוברים והשבים רשאים לסלק את החביות ואף לשבור אותן. בפירוש "מראה פנים" על הירושלמי (שם) ביאר שלמרות שניתן לעקוף את המחסום נחשב הדבר כהפסד כיון שעד "שיסדר חבית זו על זו, או שיעבור בדרך אחרת, יתעכב ויפסיד עסקיו". כלומר הגורם לחבירו להתעכב בדרכו נחשב כמי שגורם לו הפסד.
יתירה מזו, בימינו מקובל לנהוג על פי הקדימה בתור, ועל דעת כן ניתן השירות מראש. הסדר זה מחייב הן את נותן השירות, דוגמת הרופא במרפאה, והן את מקבלי השירות. לכך יש להוסיף שכאשר מדובר באדם שומר מצוות יש חשש לחילול ה'.
נסיים בדברי המכילתא (שמות כב, כב) על הצדקת רבי שמעון לאחר שנחתם דינו ליהרג, לאחר שר' ישמעאל שאלו: מימיך בא אדם אצלך לדון או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך, נועל סנדלך…? אמרה תורה 'אם ענה תענה' – אחד ענוי מרובה ואחד עינוי מועט…"
הרב ד"ר איתמר ורהפטיג – אוניברסיטת בר אילן, וחבר צוות המחקר של מכון "משפטי ארץ"
שאלות ניתן לשלוח למכון משפטי ארץ דרך אתר דין תורה – www.dintora.org
המדור "משפט אחד" מופיע בשיתוף מכון משפטי ארץ שבעפרה
