איך מזהים האם בעל חיים מותר באכילה או אסור? האם ג'ירפה מותרת באכילה? האם נכון שיש בעיה עם זיהוי המקום לשחיטת ג'ירפה? ולמה בעצם אי אפשר לקנות שווארמה ג'ירפה בלאפה?
התורה קובעת שני סימני כשרות לבעלי חיים. הראשון שבהם הוא שהחיה מעלה גרה. כלומר שלאחר שבולעת את האוכל מעלה אותו שוב ללעיסה ושוב בולעת וחוזר חלילה. הסימן השני הוא "מפריסה פרסה", כלומר שרגליה מסתיימות בשתי אצבעות בלבד (ויקרא יא ב. דברים יד ד)
על סמך שני סימנים אלו פסקו חז"ל כי כאשר אדם נתקל בבעל חיים שאינו מכירו, בודק ברגליו. אם הוא מפריס פרסה נותן לו גם לאכול ואם הוא גם מעלה גרה, הרי שאותו בעל חיים מותר באכילה. כללים אלו נכונים ומדויקים לגבי כל הבהמות והחיות שבעולם. (חולין נט א)
חכמינו הוסיפו לתת סימנים המאפיינים את בעלי החיים מעלי הגרה ומפריסי הפרסה וכתבו שלבעלי חיים אלו יש ארבע קיבות, שאין להם ניבים בלסת העליונה (חולין נט א) וכמו כן אמרו כי רק חלב של בעל חיים טהור יכול להתגבן (כלומר אפשר לעשות ממנו גבינה). (רמב"ם מאכלות אסורות ג יב,)
סך כל בעלי החיים הטהורים הוא עשרה והם מפורטים בתורה. שלוש הבהמות הטהורות הן: שור שה ועז, ושבע החיות הטהורות הן: איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר. (חולין פ א ע"פ דברים יד ד)
לג'ירפה יש את שני סימני הטהרה שקבעה התורה, כלומר היא מעלת גרה ומפריסה פרסה. יתיר על כן, במחקר שנעשה באוניברסיטת בר אילן, שבו נבדקה ג'ירפה לאחר מותה, נמצא כי יש לה ארבע קיבות. גם בדיקת החלב של הג'ירפה העלה כי הוא אכן מתגבן.
יש מרבותינו שזיהו את הג'ירפה כחיה הטהורה זמר המופיעה בתורה (דברים יד ד , ברס"ג. ונפסק ברשב"ן אבה"ע סד). לפי דעה זו אין בכלל ספק שהג'ירפה היא בעל חיים טהור המותר באכילה. יחד עם זאת אין בידינו מסורת על אכילת בשר הג'ירפה, אם בגלל משום שאינה מצויה בקרבת מדינות ומקומות שגרו בהם יהודים (מוצא הג'ירפה בערבות מזרח אפריקה בהם לא חיו יהודים), ואם משום שמדובר בחיה תוקפנית שקשה לביית אותה.
הדבר מעלה את השאלה מה דינו של בעל חיים שיש לו סימני טהרה אולם אין לגביו מסורת אכילה?
להלכה נפסק שאדם הפוגש בעל חיים שאינו מכיר ובודק ומוצא בו את שני סימני הטהרה, יכול לאוכלו (שו"ע יו"ד עט א). בנוסף לכך חז"ל, ובעקבותיהם הפוסקים, האריכו בזיהוי הסימנים המבדילים בין חיות לבהמות טהורות. כך למשל לחיה קרניים מפוצלות, ושני פרושים לסימן זה. יש אומרים שהקרניים מתחלקות לכמה ענפים כמו עץ (רש"י לחולין נט א), ויש האומרים שהקרניים חדות וזקופות ובראשיהם הן כפופות (תוספות לחולין נט א). כנראה ששני הסימנים כאחד מבדילים בין החיה הטהורה לבהמה הטהורה (שו"ע יו"ד פ וערוך השולחן שם ח), וכל זאת מכיוון שיש הבדל הלכתי בין חיה לבהמה. חיה טהורה החֶלֶב שלה מותר וכן חייבים לכסות את דמה. לעומת זאת, בבהמה טהורה יש לנקר ולהוציא את החֶלֶב, אולם אין צורך לכסות את דמה. מאריכות דברים הלכתית זו בשולחן ערוך וברמ"א ניתן להסיק שאין צורך במסורת אכילה וניתן לאכול חיה או בהמה לפי סימני הטהרה שלהם. (פרי מגדים פ שפתי דעת פ ב כף החיים יו"ד פ ה. פסקים וכתבים לראי"ה הרצוג יו"ד כ)
מאידך, יש האומרים שכל בעל חיים שאין לנו מסורת שמותר באכילה אסור לאוכלו גם אם יש לו סימני טהרה (הש"ך ליו"ד פא, משבצות זהב ב, ערוך השולחן פי, חכמת אדם כלל לו, חזון איש יו"ד יא).
לסיכום: לאשכנזים, למרות שמדברי הרמ"א משתמע שמותר לאכול בהמה או חיה שיש לה את שני סימני הטהרה, רוב הפוסקים האחרונים שבני אשכנז נהגו על פיהם אסרו לאכול בהמה או חיה שאין לגביהם מסורת אכילה, גם אם יש להם סימני טהרה. מכאן שהג'ירפה אסורה באכילה לאשכנזים.
לעומת זאת, למנהג הספרדים, מכיוון שמהשו"ע משתמע שאם יש שני סימני טהרה מותר לאכול את הבהמה או החיה, הרי שיהיה מותר לאכול ג'ירפה. כך או אחרת, שאלה זו לא נידונה בין הפוסקים מאחר ואינה אקטואלית גם משום שהג'ירפה היא חיה נדירה המצויה בסכנת הכחדה ואסור לצוד אותה, וגם משום שקשה מאד לביית ולגדל אותה. אם ביום מן הימים תמצא דרך להתגבר על קשיים אלו, יש להניח שגדולי הפוסקים הספרדים יתירו אכילת ג'ירפה.
ולשאלת מקום השחיטה: הג'ירפה היא בעל חיים הקל ביותר לשחיטה, וזאת משום שכל הצוואר כשר לשחיטה ואצל הג'ירפה, כידוע, יש הרבה מקום לשחוט…
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
