האם מי שמתלבש לפי צו האופנה והמיתוג הוא באמת בן חורין, או שאולי הוא דווקא המשועבד? הרב חגי גרוס כותב על החירות הקשורה ביכולת ללבוש באמת מה שאתה רוצה.
בחודש האחרון נפל דבר בעולם האופנה בישראל. שתי רשתות אופנה ענקיות מחו"ל, GUP ו M&H הגיעו לארץ הקודש וההסטריה בעיצומה. בראיונות לכלי התקשורת השונים אמרו צרכני אופנה נלהבים כי חלומם התגשם וכי כעת סוף סוף הם יוכלו להתלבש כמו בחו"ל רק לעשות את השופינג בארץ.
האם החופש לקנות והיכולת לבזבז כספים בארץ כמו בחו"ל היא חירות? האם היכולת להלבש "כמו כולם" פירושה חופש? ברי סחרוף בשירו המפורסם "עבדים" יוצא בחריפות כנגד השופינג הבלתי פוסק והשעבוד למותגים וסמלי מעמד או סטאטוס: "וכי כולנו עבדים אפילו, שיש לנו כזה כאילו, פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא. כולנו מכורים של מישהו, שמבקש עכשיו תרגישו ,פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה. חלונות ראווה יפים פה, זה הכל למכירה ,גם אנחנו תלויים, עם פתקי החלפה …"
הכל למכירה אומר ברי סחרוף ונדמה שבכלל זה גם הערכים ואולי גם החופש שלנו.
פרשיות השבוע האחרונות מתארות את הקמת המשכן והמגמה נמשכת גם בפרשת השבוע הנוכחית המתארת את עבודת הכהנים במשכן והקרבת הקורבנות. במסגרת זו מתייחסת התורה גם לבגדים. אמנם לא מדובר בבגדים של האנשים הפשוטים אלא לאלו של הכהן הגדול, אולם יש גם בהתייחסות זו בכדי ללמד אותנו על חשיבותם של הבגדים בתורה ועל היחס הנכון אליהם.
מפשט הפסוקים אנו רואים כי התורה מייחסת חשיבות ללבוש החיצוני ולצורה המכובדת. דבר זה בולט כבר בציווי על עשיית הבגדים: "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת". ואכן הרמב"ן מפרש כי לא בכדי בגדי הכהן משדרים כבוד ותפארת, מאחר ותפקידו של הכהן הוא תפקיד של כבוד והדר, וכשם שלמלכים בגדי מלכות מפוארים המכבדים את מעמדם כך גם לכהן הגדול: "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב: 'כחתן יכהן פאר', כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה".
אולם במבט מעמיק קצת יותר, נגלה כי התורה איננה עוסקת בחיצוניות בלבד, וכי כל עניינם של הבגדים הוא לגלות את המהות הפנימית. כך מצווה התורה את משה: "דבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי". הפנייה היא לא לחייטים רגילים אלא לאנשים חכמי לב אשר ה' בעצמו מילא אותם רוח חכמה, כשהמטרה היא ליצור בגדים המאפיינים את האישיות הפנימית של האדם. ואכן הגמרא במסכת זבחים יודעת לספר לנו כי לבגדי הכהן יש ייחוד מעצם הכפרה שהם מכפרים על חטאי בני ישראל, אבל לא על סתם חטאים אלא דווקא על חטאים רוחניים – התנהגותיים. על פי הגמרא המצנפת מכפרת על גסי הרוח, המעיל על לשון הרע והציץ על עזות פנים. הווי אומר: הבגדים הם הגילוי החיצוני של האישיות, כאשר אישיותו של הכהן היא אישיות של כבוד והדר, של עוז וענווה. אישיות המושפעת מהתכונות הפנימיות של אהבת האדם והבריות. זאת ועוד: אנו יודעים שהקרבת הקורבנות אינה מעשה טכני בלבד, אלא מעשה רוחני אשר נועד לכפר על חטאי האדם. הכהן הוא שלוחו של האדם הפשוט בבית המקדש והוא זה אשר מבצע את עבודת ההקרבה במקום החוטא. והנה, אם הכהן מקריב קורבן ללא בגדי הכהונה לא זו בלבד שהכהן חייב מיתה גם הקורבן נפסל וזאת מאחר וכהן ללא בגדי כהונה לא נחשב כהן. "מחוסר בגדים – מנלן? אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון: דאמר קרא: 'וחגרת אותם אבנט אהרון ובניו וחבשת להם מגבעות והייתה להם כהונה לחוקת עולם', בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם".
נמצא איפה כי הבגדים הם הלבוש החיצוני למהותו הפנימית של האדם. הבגדים הם הכיסוי המגלה מה מסתתר מבחינה רוחנית במהות הפנימית. הדבר נכון אצל הכוהנים המשמשים כנציגי העם בקודש, אבל גם כלפי כל אדם.
הרדיפה אחר מותגים וההכתבה התרבותית אחרי קודי לבוש מסוימים מטשטשים לא פעם את זהותו האישית של האדם, את ייחודו ואישיותו, ומכסים אותם במדים אחידים. דווקא הריצה אחר מותגים והצורך "להיות כמו כולם" משקפים את ההיפך הגמור מהחירות. האדם מוצא את עצמו משועבד לתכתיבי מעצבים ולחברות הגורפות הון עתק ושוכח את מהותו הפנימית .
כחלק מההכנות לקראת נהוג למיין גם את הבגדים ולהוציא החוצה את המיותר. הניקיונות בארונות הבגדים צריכים לכלול לא רק חיפוש של חמץ קלאסי אלא גם כזה הקשור בשעבוד חברתי ואופנתי. "לעשות פסח" פירושו לקנות רק מה שבאמת צריכים ולא לצרוך את תכתיבי החברה . חג חירות שמח.
הרב חגי גרוס הוא מנהל תיכון "הצבי" – מקיף דתי נתיבות ומרבני 'צהר'
