נהוג לומר כי הכסף הוא אמצעי ולא מטרה, אולם בפועל רובנו לא מתנהגים כך. האם ניתן לצאת לחירות משלטון הכסף? ומה הקשר של פסח לעניין?
"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" כך נקרא בהגדה של פסח בליל הסדר, וזה באמת קצת מביך לחשוב שתרח אבי אברהם ואבי נחור היו עובדי אלילים, וגם אחר כך בתקופות אחרות מלכים יהודיים כמו כל העם עבדו לפסלים. נביאים לחמו נגד הענין, ולא תמיד בהצלחה. אבל ב"ה קרבנו המקום לעבודתו, וכאן בארץ וגם בעולם זה לא נושא לדיון כלל. אין כיום תנועה של יהודים עובדי אלילים במובן הפרימיטיבי של הענין כמו בעולם הקדום. האמנם?
יש אלילים שהם לא פולחניים. לא משתחווים להם, ולא מקטירים בפניהם קטורת. אבל התכונה השלילית להשתעבד לחומר, לגשמי, עדיין קיימת. הרב יצחק עראמה היטיב להגדיר כבר לפני מאות שנים את האליל המודרני: "ויש בכלל זה העבודה זרה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזקה, והיא: התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והכנסת הנכסים, שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם הם נשענים, ובאמונתם הם נסמכים, ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה ממעל ועוזבים את תורתו, ומניחים אותה עגונה ועלובה בקרן זוית. וזוהי גופה של העבודה זרה" (עקידת יצחק, שמות- פר' יתרו, שער חמישים וארבע).
כסף, ועוד כסף, ועוד כסף. נכסים, בורסה, מניות, נדל"ן, אופציות, בונוסים, תגמולים, מעמד, כבוד, תפקיד בכיר, קריירה, ועוד ועוד. ואז מה? נכון הוא שלא ניתן להניע חיי כלכלה מודרניים מבלי כל האמצעים הללו, אך האם רק ההנעה הכלכלית היא הדבר החשוב ביותר? "מקסום רווחים" זהו מושג שכל איש עסקים חולם עליו, ולעיתים קרובות הדרך להשגת היעד הזה רצופה גם שקרים, רמאויות, שחיתויות, דריסה ודריכה על אחרים, ועוד כשלים אתיים, מוסריים והלכתיים. כי צריך לעמוד בציפיות ובאתגרים, להראות בכל רבעון ובכל שנה, לתקשורת, לאנליסטים, להנהלה ולמשקיעים – הצלחות, מאזנים חיוביים ורווחים, עד ש"הבועה" מתפוצצת. האם זה שווה?
קריאה לתשובה בענין, מתאימה יותר לקראת ראש השנה, ואכן הרמב"ם קורא לשוב מיצר רדיפת הממון והרכוש: "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון: זנות, וגזל וגניבה. אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן ההתול, ומרדיפת הממון, והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן. מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם" (רמב"ם הלכות תשובה ז, ג).
הקריאה בערב פסח היא לראות את היחס לכסף ורכוש מזווית נוספת. חג הפסח, מצוותיו ורעיונותיו, מציבים בפנינו מימדים אחרים. לא ההישגים האישיים והעסקיים הם במרכז, גם אם הם נעשו ביושרה ובהגינות מוחלטת. מה שעומד לליבון ועיון בליל הסדר הם ההישגים של עם ישראל כאומה. אילו יעדים רוחניים וערכיים הטילו עלינו כעם אז עם צאתנו ממצרים, דרך מתן תורה והכניסה לארץ, והיכן אנו עומדים במילוי וביישום המטלות הללו כאן והיום וכלפי העתיד. בדיון ובבירור הזה סביב שולחן הסדר, לא המעמד או המצב האישי של אדם כלשהו מישראל הוא זה שקובע ומשפיע. כל החכמים וכל הנבונים וכל יודעי התורה, יחד עם אדם עני שנוטל ארבע כוסות ושאר צורכי החג מהתמחוי בלשון המשנה (משנה פסחים י, א) או מעמותות המזון בלשון ימינו, הכל יושבים בליל הסדר בהסבה כבני מלכים, ועליהם לעסוק בסיפור המיוחד של עם ישראל מאז ולעולם.
מבט על מצבנו הלאומי כיום בדור זה, מלמד שהתקדמנו המון מבחינת "הכניסנו לארץ ישראל", אבל עדין אנו נאבקים על בנין ירושלים ועל "ובנה לנו את בית הבחירה". אנו שמחים בדור זה יותר מאשר בדורות עברו על "בנין עירך", אך עדין לא "ששים בעבודתך" ולא אוכלים "מן הזבחים ומן הפסחים". יש להשקיע עוד על מנת להתקדם לעבר הגאולה השלמה של כל עם ישראל ושל העולם כולו.
המחשבות על "ונתן לנו את ממונם", יכולים אף הם להוות מנוף חיובי וחלק מהענין, אם הם לא יהיו רק לשם סיפוק אישי או מעמדי. כך הסביר הראי"ה קוק את המסר שבדרשת הפסוק בגמ' בברכות (לו ע"ב): "אין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר: 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה' (דברים ח, ט)- עיקר הדבר בא להורות שהמעלה השלמה שישראל ראויים לזכות בה ע"י ארץ ישראל, שיהיו במדרגה כזאת שלא די שקנינים של עושר ומותרות לא יזיקו להם לשלמותם הרוחנית והאמיתית, כי אם יוסיפו על ידם אומץ בשלימות ודרך ה' הישרה" (עין איה- ברכות חלק ב, עמ' 7).
הקריאה היא לאיזון ולפרופורציה. לעבוד להרוויח כסף זה כמובן דבר נכון חיוני וחיובי, ואף לרצות להתעשר זה גם לגיטימי ובסדר. רק לא להשתעבד ולהתמכר לזה. הרב יוסף דב סולוביצ'יק, קרא לאתגר הזה: "גאולת הכלכלה" (זמן חירותנו- מסות על חג הפסח ועל ההגדה, עמ' 141-138). לשים את הגבולות במקומות הנכונים, ולא להשיג את היעדים הללו בכל מחיר. עולם וחברה מתוקנת מבחינה מוסרית ואתית, היא משימה ואתגר גדול מאד, ובמיוחד כאן בארץ ישראל, על מנת שעם ישראל ימלא אחר המצופה ממנו וכך להגיע לשלמות הראויה, לימים בהם: "נשיר שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו".
הרב יהודה זולדן, רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב, ירושלים; מרבני צהר
