שאלה:
אני יודעת שבדרך כלל שואלים כאן שאלות רציניות הרבה יותר, אבל גם אני מרגישה שאני זקוקה לסיוע או לפחות לעצה טובה. אני אישה נוחה לבריות, כ"כ נוחה שאני מתאימה את עצמי פעמים רבות לציפיות של הסביבה והקרובים. חלק גדול מהפעולות או ההחלטות שאני לוקחת נגזרות משיקולים כמו 'איך הדבר יראה' או 'איך ומה אחרים עשו' וכו'. פורים ומשלוחי המנות בפרט הוא מבחן גדול עבורי בכל שנה. אני משקיעה המון מחשבה (וממון…) במשלוחי המנות. רשימות משלוחי המנות אצלי לא נגמרות אף פעם. אני עסוקה כל הזמן בחישובים, בחששות ומחשבות שאף אחד לא יפגע וכו'. אני יודעת שאני לא בסדר, אבל יוצא שכל פעם אני נפגעת אם משלוח המנות שמחזירים אלינו הוא לא פרופורציוני לזה שאני שלחתי, או אם לא מחזירים בכלל. אני לא מצליחה לצאת מהמעגל הזה. מה עושים?
תשובה:
ראשית עלי לציין כי במידה ואין לך בעיות חמורות יותר בחיים מאשר שנת הבציר של בקבוק היין שאת נותנת למשלוח מנות לעומת הפירמה של הבונבוניירה אותה את מקבלת בחזרה, מצבך בחיים מעולה.
לגופו של עניין, שאלתך מראה שכנראה השתבש משהו בסיסי בהבנה שלך את מהות העניין של משלוח מנות. אולי יותר מכמעט כל מצווה אחרת, מצווה זו נועדה לקרב בין הלבבות וליצור אחווה בין אדם לרעהו ולא ליצור תחרותיות, רגשי נחיתות או ראוותנות. בסופו של דבר, לא המנה קובעת כי אם המחשבה שמאחוריה. למרבה מזלנו אנחנו חיים כיום בחברה בה אין אנו זקוקים למתנות שכאלו מחברינו על מנת שיהיה לנו מה לאכול בחג. אנחנו לא נותנים מנות איש לרעהו על מנת שיהיה מה לאכול וגם לא על מנת להרשים את החברים או לקנות אותם. אי לכך, לא צריך לשפוט את החברים על פי מהות המנה כי אם על הכוונה הכרוכה בה.
אמנם בחג הפורים אנו נדרשים לעשות הבחנה בין עניים לשאינם עניים ולהעניק מתנות מיוחדות לאביונים. עם זאת, בקרב החברים שלנו לא נצטווינו להדגיש מי עני יותר ומי עשיר יותר. מעבר לכך שמטרתה של משלוח המנות היא קיום אחת ממצוות היום ולא אמצעי שבו משהו יפגין את "עושר מלכותו" בפני כולם, אין לשפוט אנשים על פי מספר ואיכות המנות שהם נותנים. אדרבה, יתכן ודווקא יש מקום להסתפק במשלוחי מנות צנועים וזאת שלא לגרום לבזבוז משאבים וכספים על אנשים אשר אינם נצרכים שעה שבקהילה יש מספיק אנשים שבאמת זקוקים לאוכל ולצדקה. אמנם אין כל ספק כי יש לחתור למשלוח מנות מכובד אולם זאת לא על מנת לתת יקר לנותן כי אם למצווה.
טבע האנוש הוא שנדמה לפעמים כי הגודל קובע אולם אדם הנוטה לשפוט את השני על סמך איכות וכמות המנה אותה הוא מקבל, יתכן וחושף יותר מטפח של חוסר הביטחון שלו ומהפחד שלו כי הוא נבחן ונשפט על מה שהוא נותן ולא על דברים מהותיים יותר באופיו. בזה שאנחנו שומרים על פרופורציה בהרכב משלוחי המנות, אנו גם מפגינים משהו לחברים על סדר העדיפויות שלנו ועל מה באמת חושב בחיים.חשוב לזכור כי חבר טוב יישאר חבר טוב בין אם נותנים לו בקבוק קטן של מיץ ענבים או בקבוק גדול של יין נושן. כך גם יש לקוות כי את בוחרת את החברות שלך לפי רוחב הלב ועומק הנשמה שלהם ולא על סמך מגוון המטעמים שבקערת פורים.
אין ספק כי התחושות אותן את מתארת יכולות לעלות אצלנו לא רק פעם בשנה כאשר פורים מתארח, אלא בכל פעם בה אנו בוחנים את מערכות היחסים שלנו עם הזולת. אנחנו אמנם חונכנו ואנו מנסים לחנך את ילדינו לערכים כמו הוגנות, מידתיות והחזרת טובה תחת טובה, אולם בסופו של יום יש לנו שליטה רק על מעשינו ולא על אלו של הזולת. אי לכך, השביל לשקט נפשי אמיתי עוברת דרך הבחירה שלנו לעשות תמיד את הדבר הנכון – ואת הדבר אותו אנו רוצים שילדינו יראו שאנו עושים – וזאת גם כאשר הצד שכנגד אינו מבין את הערך הזה או לפחות, רואה אותו מזווית אחרת. כמו כן, אם אנו מתלבטים אם לשגר משלוח מנות למשהו, טוב לטעות בצד של לתת גם למי שלא כל כך ציפה לקבל מאיתנו ולא לגרום תחושת קיפוח אצל מי שהיה בטוח כי ייכלל ברשימה שלנו.
נדמה, אם כן, כי אנו יכולים להעניק לעצמנו משלוח מנות בכך שאנו מעניקים לאחרים את המידה הראויה מבלי שנגזים בקמצנות או במתירנות ושנקבל באהבה את זה שחברנו חשבו לכבד אותנו במשלוחי מנות יהיו מה שיהיו.
ד"ר דניאל גוטליב
פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך
מנהל קליני
מכון שינוי, הרצליה
dgotlieb@netvision.net.il
www.machonshinui.co.il
