כמה לתת

שאלה:

אני יודעת שבדרך כלל שואלים כאן שאלות רציניות הרבה יותר, אבל גם אני מרגישה שאני זקוקה לסיוע או לפחות לעצה טובה. אני אישה נוחה לבריות, כ"כ נוחה שאני מתאימה את עצמי פעמים רבות לציפיות של הסביבה והקרובים. חלק גדול מהפעולות או ההחלטות שאני לוקחת נגזרות משיקולים כמו 'איך הדבר יראה' או 'איך ומה אחרים עשו' וכו'. פורים ומשלוחי המנות בפרט הם מבחן גדול עבורי בכל שנה. אני משקיעה המון מחשבה (וממון…) במשלוחי המנות. רשימות משלוחי המנות לא נגמרות אצלי אף פעם. אני כל כך עסוקה בחישובים, בחששות ומחשבות שאף אחד לא יפגע, שבדרך כלל מה שקורה הוא שאני עצמי נפגעת אם משלוח המנות שמחזירים הוא לא פרופורציוני לזה שאני שלחתי, או אם לא מחזירים בכלל. אני יודעת שאני מגזימה, אבל אני גם לא מצליחה לצאת מהמעגל הזה. מה עושים?

תשובה:

ראשית עלי לציין כי במידה ואין לך בחיים בעיות רציניות יותר מאשר השוואות בין שנת הבציר של היין שנתת במשלוח המנות לעומת הפירמה של הבונבוניירה אותה קבלת בחזרה, הרי שמצבך בחיים מעולה.

לגופו של עניין: שאלתך מראה כי משהו בסיסי השתבש אצלך בהבנת מהות עניינו של משלוח המנות. אולי יותר מכל מצווה אחרת, משלוח המנות נועד לקרב בין לבבות וליצור אחווה בין בני אדם. תחרותיות, רגשי נחיתות או ראוותנות, הם הדבר האחרון שמשלוחי המנות אמורים לייצר. למרבה המזל רובנו חיים במציאות שבה איננו זקוקים למתנות שכאלה על מנת שיהיה לנו מה לאכול בחג. איננו נותנים מנות איש לרעהו בכדי להרשים או לקנות חברים. מכאן שלא צריך לשפוט על פי מהות המנה כי אם לפי הכוונה הכרוכה בה.

אמנם בחג הפורים אנו נדרשים לעשות הבחנה בין עניים לשאינם כאלה, ולהעניק מתנות מיוחדות לאביונים, אולם לא נצטווינו להדגיש מי עני יותר ומי עשיר יותר. מכאן שיש אפילו מקום להסתפק במשלוחי מנות צנועים וכך למנוע בזבוז משאבים וכספים על אנשים שאינם נצרכים להם, שעה שבקהילה ישנם אחרים שזקוקים באמת לאוכל ולצדקה.

השאלה שאת מיצגה עוסקת בטבע האנושי שלעיתים גורר אותנו לחישובים ולמחשבות כאילו הגודל הוא זה שקובע. אנו נוטים לשפוט על סמך איכות וכמות המנה, ובכך חושפים את חוסר הביטחון שלנו ומהפחד שמה גם אותנו יבחנו וישפטו על פי מה שאנו נותנים ולא על פי מי שאנחנו. כך נותרים להם הדברים המהותיים כמו אופי ואנושיות בצד, והכל נבחן דרך תוכנה של סלסלת משלוח המנות. באמצעות שמירה על פרופורציות בהרכב משלוח המנות, אנו למעשה מכריזים בפני החברים והקרובים לנו על סדרי העדיפויות שלנו בחיים. חבר טוב יישאר כזה בין אם תתני לו בקבוק קטן של מיץ ענבים או בקבוק גדול של יין יקר, ואם לא יקרה כך סימן שלא מדובר בחבר. יש לקוות שכך את בוחרת את חברייך. מה שקובע הוא רוחב הלב ועומק הנשמה ולא תמחור המוצרים שבמשלוח המנות.

אין ספק כי התחושות אותן את מתארת עלולות לעלות אצל רבים מאתנו לא רק בפורים, אלא בתחנות נוספות בחיים בהן אנו בוחנים את מערכות היחסים שלנו עם הזולת. רובנו חונכנו ומנסים לחנך להוגנות, מידתיות והחזרת טובה תחת טובה. אולם בסופו של יום יש לזכור כי יש לנו שליטה רק על מעשינו ולא על אלו של הזולת. אי לכך, השקט הנפשי האמיתי טמון בבחירה שלנו לעשות את הדבר הנכון ואת הדבר אותו אנו רוצים שילדינו יראו שאנו עושים, בלי שום קשר לשאלה איך הדברים נראים בצד האחר.

נדמה לי שאנו נעניק לעצמנו משלוח מנות יפה בכך שנעניק לאחרים במידה הראויה מבלי שנגזים בקמצנות או במתירנות. אם נדע לקבל באהבה ולתת באהבה ולהכיר ולהוקיר את המחשבה והכוונה שמאחורי הדברים בלי שום קשר לתוכן, נוכל גם לגעת בתוכן היותר אמיתי של פורים וגם בתוכן היותר עמוק של אישיותנו.

ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה