שאלה:
אנחנו הורים ל- 4 ילדים שהקטן מביניהם אוטיסט. לאחרונה נמצאה מסגרת טיפולית – לימודית שעשויה לקדם אותו מאוד, אולם הדבר מצריך מעבר דירה לעיר אחרת. שלושת הילדים הגדולים מאוד אוהבים וקשורים למסגרות החינוכיות וחברתיות הקיימות, ולכן הם מקבלים את רעיון המעבר בצורה קשה. אני חושבת שיש מקום שמשפחתנו תתפשר בסעיף הנוחות לטובת בננו האוטיסט, אולם בעלי מתנגד. הוא טוען שאין מקום להקריב את טובתם של שלושת הילדים האחרים. מה עלינו לעשות?
תשובה:
שאלתך גדולה ונכבדה, ואני אחלק את תשובתי לשניים. ראשית הדיון בשאלה כיצד מתקבלות החלטות הנוגעות לכלל בני המשפחה, ושנית מי קודם למי בדאגה הילד הפגוע או הילדים הבריאים.
ראשית לנושא הראשון: כל משפחה עלולה לעמוד בפני דילמה שבה עומדת טובת אחד מבני המשפחה לעומת הצרכים והרצונות של האחרים. זה יכול להיות בהקשר מקצועי, כמו נסיעה לשליחות או לתפקיד בחו"ל של אחד מבני המשפחה. לא פעם חלק מבני המשפחה מוחים ונפגעים מנסיעה זו. ישנם גם מקרים שבהם ילדים בוגרים מסרבים לצאת עם המשפחה ונשארים בארץ. ישנם כמובן עוד אין ספור דוגמאות, ואלו רק ממחישות עד כמה חשוב שמערכת קבלת ההחלטות בבית תשקלל את כלל הרצונות והצרכים של בני הבית. ישנם מקרים שבהם צורך אחד גובר על האחרים ואז מכריעים לכיוון מסוים שמיצר את צעדיהם של שאר בני המשפחה. זוהי עת מבחן לחוסנה ולכידותה של המשפחה.
במקרים שכאלה כדאי להורים ללבן ביניהם את ההחלטה והמשמעויות השונות כלפי כל אחד מבני המשפחה, ולטכס יחד את הדרך שתעביר את ההחלטה בצורה הרכה והנעימה ביותר. יש מקרים בהם כדאי לעשות מעין 'אסיפת חברים' של כל בני המשפחה, ויש מקרים בהם עדיף לשוחח ביחידות עם כל אחד מהילדים, במיוחד עם יש מי מביניהם שחש כי הוא ה'נפגע הראשי' מההחלטה המדוברת. העיקר הוא שלאחר שליבנו ובררו ההורים את הנושא והגיעו להכרעה משותפת, הם צריכים לפעול בחכמה ולהטמיע את ההחלטה בתוך המערכת המשפחתית כולה.
בנוגע לשאלה מי קודם למי במערכת השיקולים של טובת הילדים השונים במשפחה אחת, לכאורה ברור שעלינו להעדיף ולדאוג לחלש ולחסר הישע, שכן גם אם הבריא יפגע הרי שבדרך כלל הוא ייפגע פחות (גם אם יצטרך לעמוד בפני קשיים שונים בתחום הלימודי או חברתי למשל). חובה זו של הדאגה לחלש היא חלק מקודקס ההתנהגות של החברה המודרנית והיא עומדת גם במרכז דרישותיה של התורה שלנו. פעמים רבות מצווה עלינו התורה שלא לשכוח את החלש – הגר, העני, היתום והאלמנה וזוהי רק דוגמא אחת.
בוודאי שגם בתוך תא- משפחתי מצומצם ראוי שהמשפחה תתגייס לסייע לאחד מבניה שנפגע. יחד עם זאת, אסור שייוצר מצב שבו אחד מבני המשפחה יחוש שהוא 'קרבן' של האח הפגוע. זוהי סיטואציה לא בריאה שעלולה לגרום לנזקים לרקמה המשפחתית כולה. מאידך, גם לא יהיה נכון 'להקריב' את קידומם והתפתחותם של כל בני המשפחה למען בן המשפחה הפגוע. זוהי התמודדות אין סופית שבה כל הזמן עומדים מול הורים השיקולים טובת היחיד הפגוע מול טובת הרבים הבריאים.
אשר על כן, נראה לי שראשית עליכם- ההורים להגיע להכרעה בסוגיה הנידונה. ראוי לשקול את הדברים ואף להתייעץ עם אנשי מקצוע כנדרש. לאחר שתגיעו להכרעה המתאימה, תעמוד בפניכם המשימה השנייה והיא להטמיע את ההחלטה בצורה נבונה בקרב שאר הילדים.
קשב זוגי הוא קו פתוח הפועל חינם בנושאי זוגיות ומשפחה. הקו מופעל בידי אנשי מקצוע שעברו הכשרה מתאימה. מספר הטלפון: 078-8187654 פועל ביום ג' בין השעות 10:00-13:00 בבוקר, ובימים ב,ג ומוצ"ש בין השעות 20:00 – 23:00. ההתקשרות בעלות שיחה רגילה
