בפרסומים רבים לקראת הפסח אנו נתקלים בכיתוב "ללא חשש שרויה ", למה הכוונה? כמו כן יש רבים הנוהגים (בעיקר בקהילות חסידיות-אשכנזיות) לאסור אכילת מצה שרויה בפסח. מהי מצה שרויה, ומהן הסיבות למנהג זה?
"מצה שרויה" היא הגדרה לכל מאכל או מאפה המכיל שברי מצות או קמח מצות (מצה טחונה). מעיקר הדין מצה אפויה אינה יכולה להחמיץ גם אם ישהו או יבשלו אותה במים זמן רב (שו"ע או"ח תסד א. שו"ע הרב תסג ג). על פי עקרון הלכתי זה מכניסים קמח מצות לתבשילים רבים לפסח כמו קציצות, לביבות ועוגות, וזאת כתחליף לקמח רגיל שבפסח הוא מחמיץ ואסור.
למרות זאת היו פוסקים שאסרו תבשילים ומאפים שכאלו מחשש שמא במצה יש חלקים שלא נאפו כראוי ונשאר בהם קמח שכשיבוא במגע עם מים הוא יחמיץ. חשש זה מתגבר בעיקר כשיש במצה קיפולים או במצות עבות במיוחד (שערי תשובה לשולחן ערוך תס ג י בד"ה פאנדי"ש).
היו פוסקים שהתנגדו לחומרה זו מפני שהחשש מקמח שלא נאפה במצות הוא רחוק ולא מציאותי, מה גם שמדבור בהחמרה הבאה על חשבון מצוות שמחת יום טוב, מאחר ומאכלים רבים יחסרו בשולחן החג (שאילת יעב"ץ ב ס"ה בשם אביו החכם צבי). יש פוסקים שהוסיפו שבימינו כשהמצות דקות הרי שחשש זה הוא ברמת סבירות נמוכה עוד יותר. (שערי תשובה לשולחן ערוך או"ח תס ג י)
מצה שרויה במי פירות
כפי שכתבנו בפינתנו בשבוע שעבר מי פירות מעורבבים בקמח אינם מחמיצים. גם הנוהגים באיסור מצה עשירה בפסח (האשכנזים וחלק מהספרדים) מחמירים כן רק בגלל החשש שמים התווספו למי הפירות שאז הקמח מחמיץ במהירות רבה, וקשה מאוד להימנע ממגע עם מים. יחד עם זאת, קמח מצה (מצה טחונה) המעורב במי פירות מותר גם לנוהגים איסור במצה שרויה. לכן תבשיל או מאפה שנעשה מקמח מצה מעורב בשמן, חלב, יין, ביצים, דבש ומיץ ביתי טבעי, ללא תוספת מים, מותר גם למקפידים על איסור שרויה, וזאת מאחר שחומרת השרויה לא הונהגה עד כדי התייחסות אל קמח מצות כאילו הוא קמח רגיל. (שערי תשובה לשולחן ערוך תס ג י).
בפינתנו בשבוע שעבר על מצה עשירה הבאנו מחלוקת לגבי יין או מי פירות שערבבו בהם חומרים משמרים, האם מותר לערבב אתם קמח לצורך הכנות מצה עשירה. יש האוסרים משום שחוששים שתוספת המים מחישה את תהליך ההחמצה (משנה ברורה לשו"ע תסב ס"ק י. כף החיים שם ס"ק לא, בשם כנסת הגדולה, פרי חדש, מטה יהודה ועוד אחרונים, בנין אב ד כד כה), ויש המתירים מאחר שמדובר בכמות מים מזערית המתבטלת ביין (ביאור הלכה לשו"ע תסב ד בד"ה הואיל, כף החיים שם ס"ק לא. יחוה דעת א י) .
מכאן שלעניין מצה שרויה במי פירות מותר לערבב קמח מצות או מצות ביין המשווק בישראל(גם אם בתהליך עשית היין הוכנסו מעט מים), ואין כאן חשש שרויה. אם מערבים עם מי פירות יש להקפיד שמדובר במי פירות בלבד ללא תוספת מים.
החלב המשווק בימינו נחשב כמי פירות שמותר לערב אותם עם קמח מצה וזאת מאחר ולא מוהלים בימינו את החלב עם מים. היתר זה עומד בעינו למרות שייתכן ונשארו שאריות מעטות של מים מתהליך שטיפת המיכלים. גם חמאה וגבינה לבנה המיוצרים ללא תוספת מים כלל (או תוספת של מים בזמן התכת החמאה שאינה פוסלת את החמאה) נחשבים כמי פירות (משנה ברורה תסב כג). לעומת זאת, גבינות המכילות אבקת חלב מכילות בתוכן תוספת משמעותית של מים ולכן אין להן דין של מי פירות. (בנתיב החלב ב עמ' 10 11/ הרב ויטמן, רב תנובה)
יוצא מכאן שגם לנוהגים בחומרת שרויה מותר להכין תבשילים ומאפים מקמח מצה אם הם מעורבים במי פירות (ובכלל זה יין וחלב) ללא תוספת מים. לכן מותר גם למרוח על המצה חמאה וגבינה לבנה (שאינה מכילה אבקת חלב). לעומת זאת המיצים טבעיים המשווקים בישראל שמכילים גם מים, אסור למקפידים על איסור שרויה לערבבם עם קמח מצה. במקרה כזה יותר השימוש רק במיצים טבעיים ביתיים שהוכנו ללא מים.
מצה שרויה לאכילה מיידית
לנוהגים בחומרת שרויה מותר להשרות מצה במים או בשאר נוזלים ולאכול מיד, וזאת מאחר שגם אם נשארו גרגירי קמח במצה הם אינם יכולים להחמיץ באכילה מיידית. (מגן אברהם תסז ד ושערי תשובה תס ג י)
אכילה מכלים שבשלו בהם שרויה
אין כל איסור לאכול מאכלים שאינם "שרויה" בכלים שבשלו בהם לפני כן "שרויה", בדיוק כפי שכתבנו לגבי כלים שבשלו בהם קטניות שאפשר לחזור ולהשתמש בהם לפסח גם למי שאינו אוכל קטניות . (ע"פ הרמ"א או"ח תנג א, שו"ע יו"ד סד ט ויו"ד קיט,ז)
והחשוב ביותר הוא לא להפוך מנהגים אלו כמקור למחלוקת, התרחקות מחברים או לתחרות ביראת שמיים. בעניין זה נאמניו של בעל ה"שערי תשובה" (הנ"ל) בנושא זה: "מבואר: דבין המחמירין ובין המקילין אלו ואלו עושים כוונים (כוונות) לשמים. אלו דעתם לפרוש … בכדי להיזהר מחמץ כל שהוא בכל חומר האפשר, ואלו משום מניעת שמחת יו"ט שלא ערב להם לחם מצה חריבה … ועל אלו ועל אלו שלבם לשמים קורא אני ועמך כולם צדיקים".
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
לתגובות ושאלות בענייני כשרות ניתן לפנות בדו"אל : mbiegel53@gmail.com
