שאלה:
השנה נציין בעלי ואני עשר שנות נישואין. בעשר השנים הללו נולדו לנו ארבעה ילדים, פיתחנו קריירות, בנינו בית, העמקנו קשרים. יש לנו חיים טובים ומאושרים. יחד עם זאת, אני חייבת להודות, כי מידי פעם אני קצת מאוכזבת מהדרך שבה החיים שלנו זרמו. האידיאל שציירנו לעצמנו כשהתחלנו להקים בית היה אחר לגמרי. אמנם היינו צעירים אבל חלמנו על בית הרבה יותר תורני,משפחתי וצנוע. יש לנו חיים מאוד נוחים,אבל לעיתים התחושה היא שהחומריות, הנוחות והקריירות לקחו אותנו למקום אחר מזה שאליו התכוונו. בעלי פחות מוטרד ממני מהעניין, והשאלה היא האם יש משהו שאני לבד יכולה לעשות ע"מ לנסות ולהביא באופן טבעי את חיינו למקום קצת יותר קרוב לזה שרצינו?
תשובה:
שאלתך נוגעת לשני מרכיבים חשובים בחיי המשפחה – ברית הזוגיות ומתן משמעות החיים.
כל זוג שנישא כורת לעצמו ברית – אשר לפחות חלק ממנה מעולם לא נכתב ואף לא נאמר. בברית זו מסדירים בני הזוג את צורת החיים אותה הם מבקשים לקיים ואת הייחוד אותו הם מבקשים להעניק למשפחה החדשה אותה הם מקימים. מעבר לברית הכתובה המסדירה באופן פורמאלי את המחויבות הכלכלית של האיש לאישה והמוצאת לעצמה ביטוי בכתובת האישה, בני זוג מגיעים ביניהם גם להסכמים בדבר אופי החיים המשותפים אותו מבקשים כגון מקום מגורים, גודל המשפחה, מערכת היחסים בינם לבין משפחות המוצא, תכניות ללימודים ולעבודה, ערכים, עקרונות חברתיים וכמובן היחס הראוי של המשפחה לדת ולרוחניות. כאשרשני בניהזוג באים מתפיסות עולם דומות בנושאים האלו, כל אחד מקבל כמובן מאליו כי השני ימשיך לדבוק באותם ערכים ועקרונות. הדבר כל כך ברור שלעיתים גם אין משא ומתן בין בני הזוג בנושאים אלו ואין הסכמות פסקניות ומדוברות אלא הנחות בלבד.
עם זאת, גם כאשר קיימות הסכמות וההנחות ברורות, בשל הדינאמיות שבחיים יכולים לחול שינויים בתפיסות של אנשים, שינויים אשר יש בהם להשפיע על הזוגיות ועל עיצוב חיי המשפחה. זוגות רבים מוצאים את עצמם נקלעים למשברים כאשר מתעוררים אצל אחד מבני הזוג מחשבות חדשות על נושאים בהם הייתה הסכמה, כביכול, מתחילת הנישואין. מצב זה יכול לעורר אצל בן הזוג השני תחושת תרעומת על כך שההסכם הראשוני הופר ושבן הזוג מתקדם – או נסוג – ללא לווי של השני וללא התייעצות איתו.
נישואים בריאים מחייבים דו-שיח מתמיד בין בני הזוג לא רק על ענייני היומיום כי אם גם על נושאים עקרוניים יותר המהווים עמודי התווך של הנישואין. כאשר אחד מבני הזוג פונה לכוון חדש ללא שיתוף השני, יציבות הנישואין עלולה להתערער. בתוך מערכת יחסים, שינוי אצל אחד מבני הזוג משפיע בהכרח על השני כך שעל כל אחד מבני הזוג לקח בחשבון את ההשפעות של מעשיו על בן הזוג השני.
הנושא השני בה נגעת קשור לרמת הרוחניות שבתוך מערכת היחסים. אכן אנשים מטבעם מחפשים משמעות בחיים – ויש תקופות בחיים שהחיפוש הזה יכול להיות הכרחי יותר – ולעיתים אנשים מוכנים להפליג למרחקים על מנת למצוא רוחניות זו. לעיתים אנחנו טרודים מדי בהתמודדות היומיומית של עבודה, פרנסה והישרדות ומזניחים את הצד הרוחני אולם ללא מידה של רוחניות או תחושת משמעות בחיים, קיימת סכנה של עייפות החומר ובסופו של דבר, שחיקה. פרט זה נעלם לעיתים מעניהם של אנשים ורק לאחר מספר שנים הם "מתעוררים" יום אחד עם תחושת ריקנות רוחניות ותחושת העדר יעוד בחיים. מעבר לחשיבות של דברים אלו לתחושת שביעות הרצון של האדם, הם גם תורמים רבות לזוגיות ולמשפחתיות. כפי שציינתי לפני מספר שבועות בטור הזה, מחקרים רבים מצביעים על ההשפעה החיובית של טקסים דתיים על לחידות המשפחה. כמו כן, משפחות בעלות תודעה דתית וערכית גבוהה יותר נמצאו כחסינות יותר.
כאשר בני זוג מוצאים את עצמם מתרחקים קצת מההסכמות הראשוניות שלהם בעניין מידת הרוחניות שבמערכת היחסים, עליהם לבדוק אם לא חלו שינויים אחרים אצלם, אם בתוך הזוגיות ואם בחיים האישיים של כל אחד. בכל מקרה, התחושות שאת מתארת מחייבות אותך ואת בעלך לנהל משא ומתן (אולי חוזר ואולי חדש) על סוג העקרונות על ברכיהם אתם רוצים לבנות את משפחתכם. כמו בכל דבר אחר בחיים המשותפים, יתכן ויידרש מכם גם בתחום הזה להגיע לפשרות אשר מחד יאפשרו לכל אחד מכם להיות נאמן לעצמו אולם מאידך גם יאפשרו התווית קו עקבי ומסודר אותו ניתן יהיה להציג בפני הילדים ואשר יהיה זה אשר יכתיב את הצביון הדתי-רוחני של המשפחה.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומפטל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה
