"אין דבר שלם יותר מלב שבור, זועק יותר מן הדממה וישר יותר מסולם עקום" (ר' מנחם מנדל מקוצק).
כמה נוחה ונעימה היא מלאכת התיוג והקטלוג. בעולמנו המוחצן, זה שלא תמיד מאפשר להתבונן פנימה ולעומק, קל לכולנו לשפוט, לסמן, למדר ולקטלג על סמך קריטריונים חיצוניים ורדודים. העולם והאנשים בו כל כך מורכבים משכבות ורבדים, אך בדרך כלל אין לנו את הכוח, הרצון והיכולת להיכנס למורכבויות, ואנו נוטים להסתפק בחיצוני ובשטחי.
אנו נוטים לחלק את העולם לטובים ורעים, לאנשי רוח ולאנשי מעשה, לדתיים וחילוניים, לשמאלנים וימניים, לרוחניים ולגשמיים, לחכמים ולטיפשים וכן הלאה חלוקות מחלוקות שונות. בדרך כלל עומד לנגד עינינו דגם הדומה לארבעת הבנים מההגדה: חכם, רשע, תם, שאינו יודע לשאול, ואנו מוסיפים לדגם עוד כמה מודלים, שאתם קל להכניס לתבניות ולמגרות את כל מי ומה שאנו רק פוגשים במהלך חיינו.
זה נכון בעולם הכללי וזה נכון גם בעולם הדתי. אמור לי איזו כיפה אתה חובש ואומר לך בדיוק מי אתה, מהן השקפותיך, למי אתה מצביע בבחירות ואיזו מוזיקה אתה אוהב. אימרי לי איזה סוג של כיסוי ראש יש לך, ואומר לך מיד מאיזה בית מדרש יצאת, האם בעלך הוא "בעלך","אישך" או "בן זוגך" ובאותה נשימה גם אספר לך איך יראו ילדייך. מבט אחד מספיק כדי לתת דיווח על עולמות פנימיים, משל כולנו היינו סוג של מכשיר סי.טי משוכלל.
כמה שטחיים, לא רציניים וממהרים לדון אנחנו את כל הסובב אותנו בעיניים מקטלגות ומתייגות.
לכאורה, אבי אבות הטיפוסים הסטריאוטיפיים השונים הם יעקב ועשו. איזה הבדלים!! ממש הטוב והרע. יעקב כולו תם ואילו עשו כולו קומבינה ושקר. יעקב איש תם יושב אוהלים, בעוד עשו מסתובב בשדות. יעקב ישר ועשו צד בפיו. יעקב איש הרוח ועשו הוא איש החומר. בקיצור, אפשר להשליך על האחים התאומים הללו את כל השוני שקיים בין אנשים. לכאורה נראה ששום דבר מחבר או קושר ביניהם. על פניו, כל אחד אמור לחיות בעולמו הסגור, מנותק לגמרי מהעולם של אחיו התאום, הזר והשונה כל כך. אלא שבפרשתנו נראה שהקב"ה רוצה להעביר לכולנו סדרת חינוך דרך הסיפור, הסמלים וקורות ימי המשפחה, כשנדמה לי שאין דבר שמבטא יותר מכל את סדרת החינוך הזו מהסולם.
לכאורה אין הפכים גדולים יותר מאשר שמיים וארץ. השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם. השמיים כולם אווריריים והארץ כולה חומרית. השמיים רוחניים והארץ גשמית, וכן הלאה הבדלים ודימויים. כנ"ל לגבי סוגי הטיפוסים בהם אנו נתקלים. יש טיפוסים שמימיים- רחפנים שכאלה… לא מחוברים למציאות, אנשי רוח והגות, אומנים וכן הלאה מקצועות ואנשים הקשורים לשמיים. לעומתם יש אנשים וטיפוסים ארציים מאד: חקלאים, אנשי עסקים, אנשי מעשה. בעוד הראשונים נקראים אצלנו "רחפנים" האחרונים מכונים "אנשים עם שתי רגליים על הקרקע"; אנשים מעשיים. אולי נוח לנו לחלק כך את העולם, אבל כנראה שלקב"ה זה לא כל כך נוח, וסדרת החינוך שעובר יעקב בלילה הראשון שלו מחוץ לבית, אמורה להמחיש לו זאת באמצעות הסולם.
יעקב התמים חשב לתומו שהוא אכן יושב אוהלים, ספון, סגור, רוחני ומנותק מהבלי העולם הזה. אחיו הוא זה שמתרוצץ בשטח, בשדות, צד, זורע, חופר ומזיע. אולם המציאות התגלגלה באופן אחר. יעקב קנה את הבכורה, ולאח"כ קנה גם את ברכת עשו בנוסף על ברכתו שלו. העסק נהיה מורכב ומסובך.איך 'אוכלים' את זה? מה עושים עם ה'תיק' הזה? איך טיפוס "רוחני" שכמותו שורד בעולם הזה?
בא הסולם ומסמל ליעקב את הכיוון, את המגמה ואת המטרה. הסולם מראה לעקב כי עליו לחבר את הכל להכל. העולם הוא לא דיכוטומי. העולם איננו חצוי ומחולק לשמיים וארץ, כפי שאיננו נחלק באופן שטחי ל"טובים" ו"רעים". המציאות והחיים מורכבים הרבה יותר, ובכדי להבין אותם יש להסתכל לעומק. רק כך אפשר ללמוד לחבר בין שמים וארץ, בין בני אדם, בין הברואים לבוראם, בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ימי המעשה ליום השבת, בין הלבבות ובין הנשמות, בין העליות ובין הירידות.
יעקב, ואנו כבניו אחריו, נצטרך ללמוד (גם אם בדרך הקשה והמורכבת) את סוד החיבור. העולם הזה איננו פלקט או מערבון שבו לכל אחד תפקיד מוגדר בצד של ה"טובים" או "הרעים". גם לטיפוס כמו עשו יש זכויות של כיבוד הורים, וגם תמימים כמו יעקב צריכים לעיתים ללמוד לשרוד בחברה של שועלים, שקרנים ורמאים.
הסולם של יעקב הוא הסולם שלנו. לפעמים נשתמש בו כדי לטפס לגובהי מרומים ולפעמים נשתמש בו בכדי לרדת מכל מיני עצים שעניינם סטריאוטיפים וחיצוניות מפרידה.
אולם הסולם של יעקב הוא גם האתגר שלנו. אתגר החיבור. לחבר בין התורה לחיים. בין אדם לחברו. בין האומה לאדמתה .
כשנדע לראות ולהבין עומקים ומורכבויות- נדע להימנע משטחיות וחיצוניות. כשנשכיל ונדע להפסיק לחלק, לשפוט, לקטלג ולתייג- נדע גם לחבר.
נכון, השמים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם, אבל הקב"ה נתן לנו גם את הסוד ואת קוד הסולם, ואיתם גם את היכולת לחבר לבבות שבורים וליישר סולמות עקומים.
הרב אבי רט הוא ראש מכון ש"י באונ' בר אילן,איש חינוך ותקשורת ומרבני 'צהר'
