שאלה: אדם ששכנו בנה תוספת בנייה ללא קבלת אישור מן העירייה, והבנייה זו גורמת לו לנזקי ראיה ולנזקים ממשים לחצר והבית, האם מותר לו להתלונן בעירייה על שכנו, או שמא קיים בכך איסור משום ערכאות או איסור "מוסר" לשלטון?
תשובה: בנזקי שכנים וגם בשאר נזקים, שברור שהם נזקים גם על פי דין, אם יכול למנוע את הנזק על ידי הרשויות, בוודאי שרשאי לעשות כן, עוד לפני שהחל דיון כיוון ש"עביד איניש דינא לנפשיה" במקום הפסד עיין בשולחן ערוך חושן משפט סימן ד', אמנם הרמ"א שם אוסר לכתחילה להשתמש בגויים לצורך זה למרות שאם השתמש מה שעשה עשוי, אין זה נוגע למקרה שלנו כשמדובר בעירייה יהודית, ואין כאן דין שנוגע לאיסור ערכאות אלא אמצעי כפיה בלבד.
במקום שהנזק לא ברור או שיש חשש נזק, דנו הפוסקים בתשובת מהרי"ק שהובאה בבית יוסף חושן משפט סימן קנו, לדעת המהרי"ק ניתן להשתמש בשלטון גם שלא על פי דין על מנת למנוע מאדם להתיישב בשכונה יהודית, והבית יוסף תמה על כך, כיצד ניתן למנוע כשהדבר אינו אסור על פי דין תורה.
מחלוקת המהרי"ק והבית יוסף ממשיכה בין הפוסקים האחרונים, בשו"ת המבי"ט ח"ג סימן ל"א האריך לדחות דברי המהרי"ק שלא ניתן להשתמש בשלטון כשאין יכולת לעשות זאת על פי דין, ולעומתו בשו"ת מהרשד"ם סימן ת"ז הביא את דברי המהרי"ק וכתב: "מי יבא אחר המלך את אשר כבר עשוהו", מדברי נראה שבמקום שיש קצת נזק לתושבי העיר אם אותו אדם יבוא לגור שם יכולים למנעו על ידי השר.
הרמ"א הביא את דברי המהרי"ק להלכה בסימן קנ"ז סעיף ז', בפתחי תשובה כתב שהרמ"א לא ראה את דברי הבית יוסף בבדק הבית ויתכן ואם היה רואה לא היה חולק עליו. בכסף קדשים שם כתב שהבית יוסף והמהרי"ק נחלקו אם במקום שעביד איניש דינא לנפשיה ניתן להשתמש בגויים לשם כך, שלדעת הבית יוסף לא ניתן ולדעת המהרי"ק ניתן, וכתב עוד שייתכן ואין מחלוקת ביניהם,הבית יוסף דיבר על מקרה שהאדם כבר בשטח העיר והמהרי"ק מדבר על מניעת כניסתו.
בש"ת אבני נזר או"ח סימן ל"ו דן במי שיש לו בית כנסת ורצה אחד לבנות עוד בית כנסת, והלך הראשון ומסר לשלטון שלא יתנו לו רישיון, הוא מביא את דברי המהרי"ק והבית יוסף, וכתב:" כבר כתבנו דאין זה עניין לנדון דדן שהדבר מסור ביד הממשלה אם יתנו אם לא יתנו. אין למשתדל שלא יתנו דין הליכה בערכאות. ומאחר שאם תגבר ידו בעצמו יכול לעשות. ה"ה אם יכול להפריע מעשה השני ע"י שיפעל שלא יתנו לו רשות רשאי. …ואם כן בנידון דידן שהשני אינו יכול לעשות בית תפלה בלתי רשות מהממשלה. והוא מחוקי המלכות. והוא בא להשתדל להשיג רשות. כל שחברו משתדל שלא ישיג נקרא גם כן מניעת ריווח". עולה מדברי ה"אבני נזר" במפורש שבדבר המסור לשלטון אין בעיה של איסור ערכאות או איסור "מוסר" ואין זה שייך למחלוקת הבית יוסף והמהרי"ק, הוא מסביר שם שנחלקו ביכולת למנוע אדם מלגור כשמונע מהם ריווח.
גם במקרה שלנו, כל בנייה טעונה אישור של הרשות המוניציפלית זה "דבר המסור לשלטון" ולכן לא קיימת בעיה של איסור ערכאות או מוסר.
מעבר לכך בנזקי שכנים אנו מתחשבים בתקנות העיר אפילו כשהם מחמירות על דין תורה, בשו"ת בית יצחק חו"מ סימן ע"ח כתב שכל שיש דינא דמלכותא שעל המזיק להרחיק, הולכים אחריו וחייב להרחיק אפילו כשעל פי דין תורה אינו חייב. ובכלל בדיני שכנים מנהג המקום תופס מקום מרכזי בהלכה, ותקנות הרשות והשלטון בנושאים אלו בוודאי שהם בגדר של מנהג המקום. בשו"ע חושן משפט סימן ב' מביא הרמ"א את הרשות של "טובי העיר" על ממונם של בני העיר, וקובע שהולכים אחר מנהג העיר.
מכאן בוודאי שאין למי שפונה לרשות המוניציפאלית דין של "מוסר", כשמדובר בשלטון של עם ישראל, שכולנו בוחרים אותו, ולכן מחובתה של הרשות המקומית לנהל את סדרי הבניה בעיר. גם אם הרשות תפנה לבית משפט אזרחי בעניין לא יהיה כאן איסור ערכאות, כיוון שאיסור זה קיים רק בתביעה שבין אדם לחברו ולא בתביעה של המדינה או הרשות כנגד אזרח, שכן תביעה זו שייכת לתחום הפלילי שאין בו כלל איסור ערכאות.
הרב בניהו ברונר הוא ראש תחום ההלכה ב"בית ההוראה" של ארגון רבני 'צהר' ונשיא ישיבת ההסדר בצפת.
