ביום כיפור, עם סיום עבודת הכהן הגדול, הוא היה יוצא לעזרת נשים וקורא בפני הנוכחים שנמצאים שם, את הפסוקים מסדר העבודה שבפרשת אחרי מות (ויקרא טז), ופסוקים מפרשת המועדות שבפרשת אמור (ויקרא כג). המשנה במסכת סוטה מתארת בהרחבה רבה את השלבים שלפני ואחרי הקריאה: "ברכות כהן גדול, כיצד? חזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל, וקורא עומד. …ומברך עליה שמנה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודיה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה" (משנה סוטה ז, ז). קריאה זו איננה חובה מהתורה, אלא תקנת חכמים. אין חובה לקהל לשמוע את קריאתו, אלא שמי שהיה נוכח במקדש, בא לשמוע גם את קריאת הכהן הגדול.
המשנה הבאה במסכת סוטה מתארת בהקבלה רבה את סדר הקריאה במעמד הקהל, לקריאת הכהן הגדול ביום כיפור: "פרשת המלך כיצד? …חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך. והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. וקורא… עד שגומר כל הפרשה. ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון" (משנה סוטה ז, ו). במעמד הקהל, המתקיים בסוכות במוצאי השמיטה, בשונה מהקריאה ע"י הכהן הגדול ביום כיפור, זו מצוה מהתורה לקרוא בפני כל העם, האנשים נשים טף וגרים – "פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות, ומחזקות ידיהם בדת האמת" (רמב"ם הל' חגיגה ג, א).
סדר הקריאה בשני המעמדות דומה, אך בולט לעין שביום כיפור עומד במרכז הכהן הגדול, ובמרכז מעמד הקהל עומד המלך, והכהן הגדול הוא זה שנותן את ספר התורה למלך.
ספר התורה בו היו קוראים המלך והכהן הגדול הוא ספר העזרה (רש"י בבא בתרא יד ע"ב ד"ה ספר). ספר העזרה זהו הספר שכתב משה רבנו ביום פטירתו, והוא "הונח בארון, שאם יבקש לזייף דבר, שיהיו מוצאים אותו בארון" (דברים רבה ט, ט). לא הכל מסכימים לכך שהכהן והמלך קראו מספר העזרה, שהרי לא מצאנו בסדר יום כיפור שכהן גדול היה מוצאי את ספר התורה מקודש הקודשים לקרוא בו, מה גם שהקריאה בתורה היא לאחר שסיים את כל העבודה (תוס' ב"ב שם). גם לא מצאנו שהמלך נכנס בסוכות לקודש הקדשים כדי להוציא ולהכניס אח"כ בחזרה את ספר התורה מתוך העזרה.
יתכן שספר העזרה האמור הוא אינו הספר המונח בארון בקדש הקדשים, אלא ספרו של שבט לוי שהיה מונח בעזרת ישראל. "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל" (דברים לא, ט), זהו הפסוק משם לומדים על כתיבת שנים-עשר ספרי תורה לכל השבטים ובאופן מיוחד לשבט לוי. הפסוקים שבאים לאחריו (דברים לא, י – יד), הם הפסוקים המלמדים על מצות הקהל, שם נאמר "תקרא את התורה הזאת" (שם יא), ויתכן שהכוונה לתורה שנמצא ביד הכהנים בני לוי. כהן גדול היה קורא בספר זה ביום כיפור מפני שזה הספר של שבט לוי, וסביר להניח שהיו קוראים בו במשך כל השנה. ואילו המלך, יכל אמנם לקרוא מספרו שלו, אך גם הוא קורא בספר של שבט לוי שהיה מונח בעזרת ישראל, מפני שזהו הספר ממנו הוא העתיק את ספרו שלו. כיון שהוא נמצא במקדש, הוא קורא מהמקור ולא מן ההעתק.
הדמיון הרב בין שני המעמדות בהם קוראים בתורה בעזרת נשים, בכל שנה ביום כיפור ע"י הכהן הגדול, ופעם בשבע שנים ע"י המלך, בספר התורה שנמצא בקביעות בעזרה, מלמד על מרכזיות המקדש בחיי האומה מצדדים שונים אך משלימים. מרכז הקודש, הטהרה והכפרה של העם כולו ביום כיפור "כי ביום הזה יכפר עליכם" ע"י הכהן הגדול, התפילה שלו הקצרה בקודש הקדשים על כל עם ישראל בכל מקום שהם, כשהעם כולו אינו חייב להיות נוכח אז במקדש,יחד עם ההתכנסות ההמונית במקדש אחת לשבע שנים, כשהמלך הוא במרכז ואיתו כל העם – אנשים נשים טף וגרים, כשהמטרה היא: "לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו, וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ה'" (ספר החינוך מצוה תריב). הדבר מלמד על הזרימה ההדדית מהמקדש לעם ישראל, ומעם ישראל למקדש. קבלת תורה מחודשת ע"י המלך והעם, תפילה טהרה וכפרה ע"י הכהן הגדול.
"אשרי עין ראתה בשמחת קהלנו, בדיצת קהלנו, קהל קדושים רוגשים בבית קדשי הקדשים, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו"
הרב יהודה זולדן, רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה- מכון לב ירושלים ומרבני 'צהר'
