יום כיפור, השיא הדתי והרגשי של חודש אלול ועשרת ימי תשובה, הוא היום אליו מתנקזים כל מאמצנו של חזרה בתשובה. אמנם כל יום בשנה מתאים להתבוננות ולשיפור המעשים, אבל יש משהו מיוחד בדרמה ובאינטנסיביות של יום כיפור, הן בשל מקומו בתהליך הנמשך והמתגבר במהלך 40 יום. כאשר חשבון הנפש והרהורי תשובה הינם באוויר ועוטפים אותנו מכל עבר, קל להיסחף אל תוך התהליך הזה.
הרהורי תשובה יכול אמנם לבוא לאדם בכל רגע ובכל יום אבל תשובה אמיתית ומלאה יכולה לבוא רק לאחר תהליך – תהליך אשר מכיל בו גם אלמנטים פסיכולוגיים רבים. לא בכדי שמדובר בחוזר בתשובה בתור בן אדם אשר נולד מחדש. גם אם התשובה שלנו ביום כיפור אינו כה דרמאתי ואינו משנה את החיים שלנו מקצה לקצה, הרי שלפעמים השינויים בדברים הקטנים ברמת ההתנהגות מחייבים שינויים גדולים ברמה של הנפש.
לחזור בתשובה פירושו לעשות שינוי באישיות – להפוך להיות בן אדם אחר. אדם שחזר בתשובה כבר אינו אותו בן אדם כפי שהיה קודם לכן. הוא מוצא דברים שונים וחדשים הגורמים לו סיפוק, הנחשבים עבורו "הצלחה", המגדירים את הזהות שלו, הנראים לו חשובים והמשפיעים על חיי המשפחה שלו. הוא משנה את אורחות החיים שלו, את צורת ההתייחסות שלו לעצמו ולאחרים ומגלה צדדים אצלו שהוא לא הכיר עד הלום. אופי ומידת השינוי המתרחש בתהליך של חזרה בתשובה אמנם מושפע בעיקר מהמרחק שהאדם הולך מהמקום שהוא נמצא ועד למקום שהוא רוצה להיות אולם לעתים גם שינויים קלים, לכאורה יכולים לגרום לאדם לתחושת תהפוכה נפשית גדולה. זאת ועוד, השינוי האמיתי בא בסופו של דבר לא בהופעה החיצונית של האדם – סוג הכיפה שלו, אורך השיער, או התלבושת – כי אם במתרחש בחדרי החדרים של נפשו. שחקן העולה על במה יכול לענוד תחפושת ומסכה ולהיכנס לדמות דמיונית אולם אין זה משנה את האופי שלו, את הערכים שלו ואת מי שהוא באמת. כולם נראים צדיקים כאשר הם עטופים בטלית אולם המבחן האמיתי מגיע כאשר מורידים את הטלית והפנימיות של האדם ולא התחפושת עולה על הבמה.
ניתן, אם כן לבחון בקצרה את המימד הפסיכולוגי של שלושת השלבים של חזרה בתשובה – הכרה בחטא, חרטה וקבלה לעתיד.
הכרה בחטא
לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בהקשר חברתי או מוסרי בו קשה לנו לבחון את ההתנהגות שלנו באופן אובייקטיבי. אם "כולם" עושים את זה, סימן שזה טוב. הרי שלא יכול להיות מצב שכולם טועים, מה גם שגם אם כולם טועים, לפחות נקבל את העונש שלנו ביחד וזה אל היה כל כך נורא. על מנת שאדם יכיר בחטא, הוא צריך להיות מסוגל לבחון את ההתנהגות שלו במנותק מהסביבה שלו ולהשוות את ההתנהגות שלו לא לנורמות הרווחות כי אם לסטנדרט אבסולוטי שהוא קובע לעצמו. זה שכולם עושים את זה אינו אומר שזה נכון, צודק או מוסרי. הכרה בחטא מחייבת יכולת לכנות ולביקורת עצמית אמיתית ללא פשרות ותירוצים. קל לנו להתכחש לדברים שלא נעים לנו להתמודד איתם. קל לנו "להחליק" את החולשות שלנו. לא קל להיפרד מדרכים ישנות. יש מעין הרגשת אבל כאשר אנו נפרדים ממשהו מוכר, משהו שבכל זאת עשה לנו טוב במידה מסוימת.
חרטה
אנחנו אוהבים להשלות את עצמנו או אפילו לשקר לעצמנו. אנו אומרים לעצמנו כי נתחיל את הדיאטה מחר תוך כדי זה שאנו יודעים שלא כן הדבר ומנסים לשכנע את עצמנו כי העוגייה הקטנה איתה אנו רוצים לפנק את עצמו עכשיו לא באמת תזיק לנו. חרטה אמיתי באה בלי תירוצים ובלי הצדקות. המתחרט האמיתי צריך לבוא ולהגיד "אני טעיתי," "אני לא הייתי בסדר." אפשר תמיד להאשים אחרים בטעיות ומגרעות שלנו אולם לא יכולה להיות חרטה אמיתית – ובהמשך שינוי אמיתי – ללא לקיחת אחריות מלאה על מעשינו. זה קשה. קשה לאגו של האדם להסתכל המראה ולהגיד "לא הייתי בסדר," יותר קל להגיד "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל" מאשר לקחת אחריות על ההחלטות שלנו.
קבלה לעתיד
הקבלה לעתיד הינה התחיבות לטווח הארוך ולא רק לרגע אחד על מנת להרגיע את המצפון או לעשות רושם על משהו או אפילו מתוך אימת הדין. קבלה לעתיד באה מתוך מחויבות חדשה לעשות שינוי אמיתי בהתנהגות או בהתייחסות. שינויים שכאלו – כמו כל שינוי אחר – מחייב התמדה וחזרה. כפי שלא ניתן ללמוד לנגן כלי מוזיקאלי או לרכב על אופניים על ידי התנסות חד פעמית, כך גם שינוי האישיות הבאה כתוצאה מחזרה בתשובה איננו קורה ברגע או לאחר הפעם הראשונה שאנו משנים את ההתנהגות לשנו אלא רק לאחר הישנות ההתנהגות החדשה פעם אחר פעם עד שהיא הופכת חלק מהטבע ששלנו ואנו יכולים לעשות אותה "עם עיניים עצומות." הקבלה לעתיד חייבת להיות מלווה במעשים. ידוע לנו כי קיימים פערים משמעותיים בין מה שאנשים אומרים שהם מתכוונים לעשות לבין מה שהם עושים בפועל, לא מתוך כוונה להטעות כי אם מתוך קושי לתרגם רצון לשינוי של ממש.
את התהליך של חזרה בתשובה ניתן להבין,אם כן, גם בתור תהליך פסיכולוגי שבו האדם משנה את אישיות שלו במטרה להתגבר על נטיות, דחפים ותאוות אשר, בסופו של דבר, אינם משרתים אותו נאמנה. כמו כל תהליך של שינוי, גם החזרה בתשובה מחייבת כנות, התמדה וסבלנות.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון שינוי בהרצליה
