כותרת משנה: עוצמתו ותפקידו של יצר העריות וההתמודדות הראויה עמו/ חלק א'
שאלה: האם ההתמודדות עם יצר המין שייכת רק לאנשים "נמוכים" ברמתם הרוחנית? האם גם לתלמידי חכמים ולצדיקים יש ניסיונות בתחום? מה הדבר מלמד אותנו?
תשובה: פעמים רבות חז"ל מפגישים אותנו עם סוגיות מורכבות ומסובכות. חז"ל גם לא חששו לתאר סיטואציות בהן תלמידי החכמים היו אלו שהתמודדו. בכך הם רצו ללמד אותנו כי ההתמודדות עם יצר העריות היא אצל כל אדם באשר הוא, מעצם היותו קרוץ חומר, ילוד אישה.
הגמרא במסכת קידושין מספרת על רב עמרם חסידא שהתנסה בניסיון כלל לא פשוט. מספר נשים שבויות הגיעו לנהרדעא, והללו הועלו לעליית הגג של רב עמרם חסידא. בזמן שעברה אחת הנשים אור גדול האיר בבית. לקח רב עמרם סולם שבדרך כלל גם עשרה אנשים יחד לא יכלו כדי להרימו, והחל לעלות בסולם אל עליית הגג. תוך כדי עלייתו, עצר עצמו והרים קולו בצעקה 'אש בבית עמרם'. הגיעו חכמים וראו את רב עמרם על הסולם. אמרו לו: רבינו ביישתנו! אמר להם "מוטב שתתביישו אתם בעמרם בעולם הזה ולא תתביישו ממנו בעולם הבא".
נשאלת השאלה מהיכן היה לו, לרב עמרם, כוח להרים סולם שכזה? ההסבר לכך טמון בעוצמתו של היצר. הוא זה שנתן כוחות לא רגילים, על-אנושיים, מעין זריקת אנדרנלין שאפשרה לו לעשות מה שבד"כ אדם רגיל איננו מסוגל. סיפור זה ממחיש כי גם אדם גדול וצדיק כרבי עמרם מתמודד עם ניסיונות בתחום המדובר!
סיפור זה איננו חריג. באותה מסכת מובאים סיפורים על ניסיונות שחוו רבי מאיר ורבי עקיבא. השטן מתגרה בשניהם ומעמיד אותם בנסיון קשה בתחום יצר העריות. עצם העמדתם בנסיון מראה כי גם תנאים קדושים כרבי מאיר וכרבי עקיבא אינם מחוסנים מפני יצר העריות, וכל שכן אנשים שהם ברמה רוחנית פחות גבוהה.
הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה כותב כך: "אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות, אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה שנאמר: 'בוכה למשפחותיו' – על עסקי משפחות. ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות".
הרמב"ם מדגיש כי לא רק שבכל הדורות אנשים התמודדו עם העריות, אלא הוא אף קובע כי בכל דור ובכל זמן יהיה קשה לפרוש מהעריות. האם נביא היה הרמב"ם?
הרמב"ם לא כתב את דברי קודשו על פי נבואה אלא מתוך הבנת המציאות לאשורה. הרמב"ם רואה בעיניו את טבעיות היצר ואת כוחו האדיר, ועל סמך כך הוא קבע את מה שקבע. יצרים, תאוות והתמודדויות שייכים לגדולים ולקטנים, לצדיקים ולאחרים, לרבנים ולתלמידים, לרווקים ולנשואים, לצעירים ולמבוגרים, לאלו שהיו לפנינו ולאלו שיבואו אחרינו. אין "חיסון" מפני התמודדות עם יצר העריות, וזאת מאחר שעצם הימצאותם של היצרים והתאוות הם ביטוי למציאות טבעית ובריאה.
מכאן שהימצאותו של היצר אינה שלילית. בורא העולם נטע באדם כוחות ויצרים על מנת שישתמש בהם ליצירה ולבניין. נדרשת חכמה גדולה כדי לדעת כיצד להשתמש בהם בצורה נכונה, והדברים נכונים לכל אדם ועל אחת כמה וכמה אצל בני הנעורים.
אשריהם בחורי ובחורות ישראל שמשתדלים לשמור על כוחות גופם ועל עדינות נפשם. את מערכת ההתמודדות אין לדחות לשלבים מאוחרים יותר של החיים. "כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים". כמו חץ אשר נזרק למרחקים כך הן שנות הנעורים ביכולתם להעמיד תשתית ראויה לימים שעוד יבואו. מי שלא מתחיל בעבודת הריסון והברור בגיל צעיר, יאלץ לעמול עשרות מונים קשה יותר כשגופו כבר הורגל ללכת בדרך לא דרך. בשאלה מדוע עוצמת יצר העריות חזקה כל כך, עוד יותר מהעוצמה הקיימת בשאר היצרים, נעסוק בעזרת ה' בשבוע הבא.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים. לתגובות: elidid@gmail.com
