איסור אכילת דם
נאמר בתורה: "וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה" (ויקרא ז כו ), מכאן שהתורה אסרה לאכול דם של עוף, בהמה או חיה (כי חיה בכלל בהמה). כוונת התורה באיסור הוא לדם שהנפש יוצאת בו, כלומר לדם היוצא בשעת השחיטה דרך הצוואר, וכן בדם שבאיברים ושכתוצאה מהשחיטה זז ממקומו. למעשה מאחר ואין אנו יודעים להבדיל בין הדמים, אסרו חכמים כל דם שהוא. יוצאי דופן מבחינה זו הם דגים וחגבים שדמם מותר מאחר ואינו כתוב בתורה (כריתות כא ב). יחד עם זאת, חכמים אסרו גם דם דגים משום מראית עין, והתירו אותו רק כאשר יש בו סימן היכר לכך שמדובר בדם דגים (כגון שיש בו קשקשים).
לאיסור דם השלכות על הכשרת הבשר לאכילה לאחר השחיטה, מאחר ויש לנקז את כל הדם מהבשר החוצה. כיום רוב העופות המשווקים ברשתות הם כבר מוכשרים. בשר בקר, לעומת זאת, נמכר גם כשהוא לא מוכשר. על פי הוראות הרסנות הראשית יש לציין בצורה ברורה ע"ג בשר לא מוכשר עובדה זו, (בשר "חלק" נמכר רק כאשר הוא מוכשר). אם בכל זאת קנינו בשר שאיננו מוכשר, ישנן כמה שיטות להכשירו, אולם ראשית יש לוודא שהבשר אינו קפוא, אפילו לא באופן חלקי.
הכשרת בשר ע"י צלייה
הכשרה זו נעשית בצלייה ע"ג אש עד שכל הדם יוצא מהבשר. מותר לצלות בשר על גבי גוף צלייה (מנגל) חשמלי כאשר הבשר מונח על רשת כך שהדם יכול לזרום דרכה. אין הבדל אם גוף החימום נמצא מעל הבשר או מתחתיו. מותר להכשיר בשר בצליה גם על גבי פלטה חשמלית, כל עוד מניחים את הפלטה בשיפוע כך שהדם יוכל לזרום החוצה.
הכשרה באמצעות צלייה בתנור חשמלי
הצלייה בתנור חשמלי או סיר גריל חשמלי שונה מצלייה באמצעות גוף חימום בכמה בחינות:
א. מאחר והדם מטפטף על קרקעית התנור או על תבנית ואינו נשרף אלא ממשיך להתבשל, הרי שהבשר שב וקולט את האדים של הדם, ואלו אוסרים אותו מאחר שאנו פוסקים ש"ריחא מילתא"- כלומר אדים של איסור אוסרים. (שו"ע יו"ד קח, א)
ב. התנור או התבנית שהדם מטפטף עליהם נאסרים.
לכן מותר לצלות בשר בתנור, בתנאים הבאים:
א. להכניס את הבשר לאחר שהתנור התחמם .
ב. להשאיר את דלת התנור פתוחה בשעת הצלייה.
ג. להניח את הבשר על גבי רשת.
ד. יש להניח תבנית לקליטת הדם בתחתית התנור.
ההיתר לצלות בתנור, בתנאים אלו, הוא גם כאשר אין גופי חימום גלויים בתנור והצלייה נעשית בחום התנור ולא באש התנור. (שו"ע יו"ד ס' עג בדרכי תשובה שם ס"ק ג , ציץ אליעזר חלק יא סימן נג, באהלה של תורה יו"ד סימן יא ועוד). הרשת שעליה נצלה הבשר לשיטת הבית יוסף (מנהג הספרדים) לא נאסרה לשימוש ולשיטת הרמ"א לכתחילה צריך ללבנה בליבון קל (כלומר לחממה על הגחלים או בתנור על חום גבוה). מאחר שהתבנית שעליה מטפטף הדם בצלייה בתנור צריכה ליבון קל לכל הדעות, רצוי להשתמש בתבנית חד פעמית שאותה ניתן להשליך בתום השימוש (שו"ע יו"ד עו ,ד. ודרכי תשובה שם)
הכשרת בשר ע"י מליחה
שלושה שלבים בהכשרת הבשר:
- הדחה: שטיפה במים כדי להסיר את הדם שעל פני הבשר וכדי לרכך את הבשר לקראת המליחה. בימינו בדרך כלל הבשר שנמכר כבר עבר שטיפה מדם ולכלוך ואין צורך בהדחה זו. לכתחילה נוהגים האשכנזים להשרות את הבשר במים במשך חצי שעה, כששריה זו נעשית גם כאשר הבשר נקי. יש מהספרדים שלא נוהגים לעשות שריה זו, ומסתפקים בהדחה בלבד. ויש שמחמירים גם להשרות. (שו"ע יו"ד סט א וברמ"א . ובכף החיים יד). בשעת הדחק ניתן להסתפק בהשריה לזמן קצר ובשפשוף הבשר וניקיונו.(חכמת אדם ל, ג. קצור שו"ע לו, ג. כף החיים יו"ד סט יט. בן איש חי ב טהרות י). לכתחילה נהגו להשרות את הבשר עם הדם בכלי שאינו משמש לבישול או אכילה. אבל אם שטפו היטב את הכלי מותר להשתמש בו לאכילה או בישול. (שו"ע יו"ד סט א ברמ"א. חכמת אדם ל ו. כף החיים יו"ד סט כד)
- מליחה: מולחים את הבשר במלח גס מכל צדדיו בכמות שתהפוך את הבשר ללא ראוי לאכילה מרוב מליחות. הבשר שריך לשהות עם המלח על גבי כלי מחורר, משופע או על גבי רשת, במשך שעה בכדי שהדם שבתוכו יטפטף החוצה (שו"ע יו"ד סט טז). הכלי שמתחת לבשר המלוח אסור בשימוש לאכילה, שכן הוא נטרף ע"י המלח והדם שהיו בו (דינו כמו דם שנתבשל בכלי). בשעת הדחק אפשר להסתפק גם ב- 24 דקות של מליחה ואפילו 18 דקות. (שו"ע יו"ד סט ו)
- הדחה: לאחר המליחה יש לנער את הבשר כדי שייפול ממנו המלח עם הדם, או לשטוף מעליו את המלח עם הדם. לאחר מכן יש לשטוף את הבשר במים פעמיים בכדי לנקות את שאריות המלח והדם מהבשר.
את המשך דיני הכשרת בשר נביא בע"ה בשבוע הבא.
הרב משה ביגל הוא רבה של 'מיתר' ומרבני 'צהר'
