הבהרה
בפינתנו בשבוע שעבר לגבי סופגניות מבצק נוזלי נכתב שדינם כדין בישול ולכן לשיטת הבית יסף (מנהג הספרדים ) אין להסתפק בהדלקת האש ע"י ישראל. הסיבה לכך היא שעל פי ההלכה בצק שבלילתו רכה ולא נאפה בתנור, אינו חייב בחלה ודינו כתבשיל ( שו"ע יו"ד שכ"ט ג ובש"ך שם. הרחבה בנושא גם ב"יחווה דעת" ה' נ"ג, באהלה של תורה א' י"ז)
פת נוכרים במדינת ישראל
כפי שכתבנו בפינתנו בשבוע שעבר, אין סיבה להתיר כיום פת נוכרי בארץ, מאחר וכל הסיבה להיתר זה הוא במציאות שבה אין לחם אחר. מכיוון שבמדינת ישראל כיום יש לחם ישראל בשפע מכל הסוגים והמינים, הרי שפת נוכרי בארץ ישראל אסורה.
בעיית פת נוכרים מצויה בארץ בעיקר בבתי מאפה קטנים בהם חלק מהעובדים הם נוכרים הפתרון לבעיה, כפי שכתבנו, היא שיהודי ידליק את האש בתחילת היום.
ישראלי הנמצא בחו"ל לזמן קצר לרגל עסקיו, ישנה מחלוקת האם מותר לו לאכול פת נוכרי כשר כמו ליהודים תושבי חו"ל, או שאסור מאחר והוא נמצא שם זמן קצר ולא כעניין של קבע כמו תושב חו"ל, ולכן הוא יכול להצטייד מבעוד מועד בלחם מישראל. למעשה, מאחר ואיסור זה הוא מדרבנן, אפשר להקל בספק דרבנן ובפרט בשעת הדחק או אם יש לו צורך בלחם משנה לשבת (שו"ע יו"ד קי"ב ב' וציץ אליעזר י"א כ"ג).
כמו בכל תחומי הכשרות, כך גם בכשרות הלחם, אין לסמוך על סוכני נסיעות או כל אדם אחר שאינו רב מוסמך. בכדי להתיר פת נוכרי יש צורך בפסיקה הלכתית של רב המכיר את המצב במקום, וזאת מאחר וישנם סוגים רבים של לחם בחו"ל המכילים שומן מן החי (שבו מושחים את התבניות) שהוא איננו כשר. היו מקרים רבים בעבר בהם קבוצות נוסעים דתיות סמכו על דברי סוכני הנסיעות הדתיים שהצהירו על כשרות הלחם כפת נוכרי, בעוד שבפועל הלחם היה מעורב בשומנים מן החי.
בישולי נוכרים במדינת ישראל
איסור זה נפוץ מאד במסעדות, בתי אוכל, גני אירועים, חברות הסעדה (קייטרינג) ובתי מלון שבהם עובדים נוכרים בתפקידי בישול. לגבי בישולי נוכרים לשיטת הרמ"א (מנהג האשכנזים) אפשר להסתפק בהדלקת האש ע"י ישראל, ואכן כך עושים ברוב בתי האוכל בישראל. לשיטת מרן השו"ע (מנהג הספרדים) אין להסתפק בהדלקת האש ע"י ישראל, אלא על הישראלי גם להניח את התבשיל על האש (שו"ע יו"ד קי"ג ז' ).
אם הנוכרי שבישל את האוכל עובד בבית היהודי, יש פוסקים שהתירו לאכול את התבשיל כי במקרה שכזה אין חשש של התקרבות לנוכרי והגעה למצב שבו נתחתן עם בנותיו, וכל זה בגלל המרחק המעמדי בין הפועל ובעל הבית וכך אמנם נהגו האשכנזים. (הרמ"א בשו"ע יו"ד קי"ג ד' ). אולם ישנם האוסרים גם במקרה זה וכן הוא מנהג הספרדים (שו"ע יו"ד קי"ג ד').
לאור הקדמה זו, נשאלת השאלה האם מאחר וברבים מבתי האוכל בישראל ישנם עובדים נוכרים (ולעיתים מדובר ברוב מוחלט), האם הנוהגים כשיטת השו"ע אינם יכולים לאכול במקומות הללו?
התשובה לשאלה זו היא כי מכיוון שזהו המצב בארץ, וקשה להניח כי יחול שינוי משמעותי בנושא מסיבות שונות (תנאי ההעסקה וגובה המשכורות בראש ובראשונה), הרי שניתן להתיר גם לספרדים הנוהגים כשו"ע לאכול מתבשילים אלו מדין ספק ספיקא :
- ספק ראשון: האם ההלכה היא כדעות המקלות המתירות תבשיל נוכרי שיהודי רק הדליק את האש תחתיו, או שההלכה כמחמירים הדורשים גם הנחה ע"ג האש?
- גם אם ההלכה היא כדעת המחמירים, ייתכן וההלכה היא כדעת המתירים בישולי נוכרים גם אם היהודי רק הדליק את האש כאשר הנוכרי הוא פועל אצל היהודי.
במקרה של ספק בתוך ספק, מותר לפסוק גם בניגוד לשיטת השו"ע (יחווה דעת ה' נד). יחד עם זאת, הספרדים המהדרין בכשרות מחמירים על עצמם שלא לאכול גם מתבשיל שפועל נוכרי שם על האש (יחווה דעת הנ"ל).
מאכלים שאפשר לאכול אותם כשהם חיים כמו ירקות, פירות, פטריות ודומיהם, אין בהם איסור בישולי נוכרים לכל הדעות. הסיבה לכך היא שמאכלים כאלו אינם בגדר של מאכלים הנאכלים באירועים חגיגיים (אינם עולים על שולחן מלכים), ומכיוון שכך מאכלים אלו גם אינם יכולים להביא את האדם להשתתף במסיבות הנוכרי ולהתקרב אליו עד כדי נישואים עם בתו (שו"ע יו"ד ב').
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
