אין במקרא תיאורים על קיום מעמד הקהל בשמיטה במוצאי סוכות, ובכל זאת מתוארים מעמדות שמזכירים בתוכנם את מעמד הקהל. אחד מהם התקיים בתחילת ימי הבית השני, בהנהגתם של עזרא ונחמיה. מאחר וט' בטבת הוא יום פטירתו של עזרא הסופר (בעל הלכות גדולות, הל' ט באב ותעניות), "טרוף טורף בו הנותן אמרי שפר הוא עזרא הסופר" (סליחות לי' טבת). נעיין במעין מעמד הקהל שעזרא עומד בראשו.
נקדים רקע קצר על התקופה. עזרא עולה לארץ לאחר סיום בנין בית שני, ומנהיג את שבי ציון היושבים בירושלים ובסביבותיה. מספר שנים אחריו, עולה נחמיה לארץ, ומיד מגייס את העם לבנין החומה שלוותה בהפרעות מצד הנוכרים יושבי הארץ. שבי ציון עמדו בנחישות ובגבורה במשימה, בנו במשך היום ושמרו בלילה, ובכ"ה באלול, יום בריאת העולם, עמדה החומה על תילה. עזרא ונחמיה מבקשים לנצל את נוכחותם של כל שבי הגולה בירושלים, ולהמשיך את המהלך המרומם והנשגב, ובראש השנה הם מקיימים מעין מעמד הקהל: "ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמע ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל העם אל ספר התורה. ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר, ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו, ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה זכריה משלם. ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל העם היה וכפתחו עמדו כל העם. ויברך עזרא את ה' האלוקים הגדול" (נחמיה ח, ב-ו).
חישוב מנין השנים מלמד שמעמד זה התרחש במוצאי שמיטה. עזרא עולה בשנת שבע למלך, ובראש השנה שאחרי מתחילים למנות מנין שמיטות. נחמיה עולה בחודש אב בשנת עשרים למלך, ומכאן שתשרי שאחריו הוא מוצאי שמיטה.
עיון בתכני המעמד שהיה בימי עזרא ונחמיה מזכיר הנהגות והלכות שקשורים לקריאת התורה בציבור בשני מועדים ומעמדים אחרים: למעמד הקהל פעם בשבע שנים, וליום כיפור בכל שנה. המכנה המשותף לשני מעמדות אלה שהוא מתקיים בעזרת נשים, או ברחבה של הר הבית, וגם כאן הקריאה בתורה היא ברחבה שלפני שער המים.
הדמיון למעמד הקהל בולט בכך שנוכחים בו אנשים נשים וטף, וכן נאמר שם שהעם בוכה בעת שהם שומעים את הקריאה. הסבירות היא שהבכי הוא תגובה לשמיעת קריאת התוכחה של פרשת כי תבוא הנקראת אך היא במעמד הקהל. מהפס' המתאר את עזרא עומד על מגדל עץ, למדו חז"ל למעמד הקהל: 'בימה של עץ היו עושים לו בעזרה והוא יושב עליה" (תוספתא סוטה ז, ח).
הדמיון וההשוואה ליום כיפור הוא בכך שהעומד בראש המעמד הוא עזרא- הכהן הגדול, והוא קורא בשם ה' הגדול – "שגדלו בשם המפורש" (יומא סט ע"ב). שתי קבוצות של ששה אנשים עמדו מימינו ומשמאלו, ומכאן למדו חז"ל שהיום היחיד בשנה בו עולים ששה קרואים לתורה, הוא ביום כיפור (מגילה כג ע"א).
מה פשר החיבור של יום כיפור ומעמד הקהל בראש השנה? עזרא ולאחריו נחמיה הם מחדשי הישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת ימי הבית השני לאחר שבעים שנות גלות. האפשרות לעלות חזרה לירושלים ולבנות בה מחדש את המקדש איננה מעוררת את חשובי העם לעלות לארץ. דווקא המיוחסים פחות עולים מבבל (קידושין סט ע"א). העולים נגועים בנשואי תערובת, בחילולי שבת, ובחוסר הקפדה על התורה והמצוות. עם עלייתו של נחמיה ארצה הוחל גם בהשלמת החומה סביב בית המקדש, ועזרא ונחמיה רוצים לנצל את התרוממות הרוח שבעם ישראל, בעקבות השלמת החומה, למנוף רוחני גבוה יותר. הציבור שפעל במסירות נפש גדולה לבניינה של חומת ירושלים, חשף כוחות גדולים ועצומים שהיו גנוזים באומה, וזו העת לפתוח מעגל חדש עמוק יותר, פנימי יותר מבחינה רוחנית- דתית.
עזרא מרכיב את יסודות יום כיפור – יום הדין, עם יסודות מעמד הקהל – שהוא קבלת תורה מחודשת אחת לשבע שנים, ביום המלכת ה', ב ראש השנה. הוא קורא בשם ה' הגדול, אך קריאה הגדולה בשם ה' היא איננה רק הגיית שם ה' המפורש ברבים, אלא היא קריאה גדולה לעיון ולימוד מעמיק בתורה למקצועותיה ונתיבותיה, לקבלת תורה ומצוות בשלמות ובהתחדשות, ובמיוחד בעת גאולה ושיבה לארץ.
וכך מלמדנו עזרא לדורות: "ואם באמת אנו קוראים בשם ד', בצורה שקריאה זו תנצח לפנינו בבית-מלחמתנו, הננו קרואים לאמר: 'הבו גודל לאלקינו'. כבימי-קדם עלינו לקרוא לא סתם בשם ד', מה שמספיק לפעמים בעתות-המנוחה, כי אם בשם ד' הגדול, כבימי המלחמה הגדולה על היצרים דעבודה זרה ודעבירה, בימי יסוד-המעלה בימי עזרא ואנשי כנסת-הגדולה. והגודל הזה, שאנו צריכים לגדל את התיאוריה הרוחנית העליונה שלנו, צריך שיעלה במידתו הכמותית והאיכותית על כל אותן התיאוריות של חיילי השטנים למיניהם" (הראי"ה קוק, אגרות הראיה ב עמ' קע).
הרב יהודה זולדן, רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב, ירושלים; מרבני 'צהר'
